בג"ץ דוחה את טענות הרשות כי החוקים לפיצוי קורבנות טרור ונפגעי פעולות איבה פוגעים בזכויות יסוד ונועדו להבאתה לידי קריסה כלכלית. העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים, שכן הרשות מתגמלת ומעודדת מעשי טרור נפשעים הפוגעים בחפים מפשע, ומשלמת למרצחים שידיהם מגואלות בדם, ובמקביל פונה לקבל סעד מן הצדק
הרשות הפלסטינית עותרת להורות על ביטולם של החוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), וחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 43), בטענה כי הם בלתי חוקתיים. נפגעי טרור ובני משפחותיהם זכאים לתגמולים המשתלמים להם מאוצר המדינה. פעמים רבות נפגעי הטרור, עיזבונותיהם או בני משפחותיהם של הנפגעים, מגישים לבתי המשפט תביעות אזרחיות-נזיקיות נגד המעורבים בביצוע מעשה הטרור. עניינם של שני החוקים הנתקפים בעתירה בהסדרים הנוגעים לתשלום פיצויים עונשיים בתביעות נזיקין של נפגעי טרור, והיחס בין הפיצויים הנזיקיים והעונשיים לבין התגמולים המשולמים להם. תיקון מס' 43, הכולל תיקון עקיף לחוק הנכים וחוק משפחות חיילים, שינה את המצב המשפטי בכך שאפשר לנפגעי פעולות טרור ובני משפחותיהם הזכאים לתגמולים, וכן לנכי צה"ל ומשפחות חיילים שנספו כתוצאה ממעשה טרור – לגבות בנוסף על התגמולים, פיצויי נזיקין שנפסקו להם בתביעה הנזיקית. החוק קובע כי אם מעשה הטרור גרם למותו של אדם, יהיו זכאים יורשיו לפיצויים לדוגמה בסך עשרה מליון ₪, ואם נפגע אדם ממעשה טרור ונגרמה לו נכות צמיתה, יהיה זכאי הנפגע לפיצויים לדוגמה בסך חמישה מליון ₪. כן נקבע כי הפיצויים לדוגמה ישולמו בנוסף על כל פיצוי אחר שנפסק בתביעת נזיקין, וכי הפיצויים לדוגמה לא ינוכו מכל סכום שמשולם לנפגע או לבן משפחתו, לרבות לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. החוק מסדיר בנוסף את אופן המימוש של פסק דין שנקבעו בו פיצויים לדוגמה, שיכול להיעשות מכל נכס של מתגמל טרור, ובכלל זה כל נכס שנתפס או הוקפא על ידי מדינת ישראל. התוצאה של שני החוקים היא שנפגע טרור יהיה זכאי לפיצוי משולש: פיצוי עונשי בסך 10 או 5 מליון ₪, פיצוי נזיקי-תרופתי, ותגמולים מהמדינה בגובה 75% מסכום הפיצוי הנזיקי (או ההפרש בין סכום הפיצוי לבין סכום התגמולים).
לטענת הרשות הפלסטינית, חוק פיצויים לדוגמה והתיקון לחוק התגמולים נחקקו למטרה שאינה ראויה ופוגעים בזכות לקניין, ובזכות לשוויון. תכלית סמויה הניצבת בבסיס שני החוקים היא הבאת הרשות הפלסטינית לידי קריסה כלכלית ואיון ריבונותה לצורך השלמת סיפוחה של הגדה המערבית לשטחי ישראל. האפשרות לגבות תשלומים הן מהמדינה הן מהרשות הפלסטינית מביאה לכך שהניזוק יזכה בפיצוי תרופתי כפול, בניגוד לעקרון השבת המצב לקדמותו.
לעמדת המדינה, הגשת העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים, עומדת בניגוד לתקנת הציבור ואף מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, באשר הרשות הפלסטינית נושאת באחריות למעשיה-שלה ובאפשרותה להפסיק לשלם כספים למעורבים בפעולות טרור או למשפחותיהם ובכך להימנע מפגיעה לכאורית בזכויותיה.
כב' השופט י' עמית פסק כי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה. הרשות הפלסטינית משלמת למחבלים ובני משפחות מחבלים כספים והטבות בשיעורים ניכרים, בזיקה הדוקה למעשי הטרור הנפשעים שביצעו. כפי שנאמר בעניין פלונים (ע"א 2362/19): "מדיניות התגמולים של הרש"פ מעוררת שאט נפש. הדעת אינה סובלתה. הלב מתכווץ ומתקומם כנגדה". תשלומי הרשות הפלסטינית למחבלים ולבני משפחותיהם מגיעים כדי מאות מיליוני שקלים בכל שנה, ומאז חקיקת החוק להקפאת כספים בשנת 2018 הצטברו ליותר מ-3.7 מיליארד ₪. בהעדר שינוי, ובהתחשב באירועי השנה האחרונה, סכומים אלה צפויים להמשיך ולגדול. הסיבה שבגינה חוק פיצוים לדוגמה חל על הרשות הפלסטינית ומגדיר אותה כ"מתגמלת טרור" נעוץ במעשיה-שלה ובמדיניותה לשלם משכורות והטבות למחבלים ובני משפחותיהם. "הכדור" נמצא בידי הרשות הפלסטינית, במובן זה שההסדרים הנתקפים בעתירה נועדו להרתיע את הרשות ממתן גמול למעשי טרור באמצעות עידוד הגשת תביעות נזיקיות, השתת פיצויים בסכומים גבוהים, והקלת האפשרות לגבות את הפיצויים ולממש את פסקי הדין. בירור עתירה המבקשת לבטל חקיקה ראשית שאלו מטרותיה, ובתוך כך תאפשר לרשות הפלסטינית שלא לשאת בהשלכות מעשיה ולהמשיך במדיניותה המתגמלת ומעודדת מעשי טרור נפשעים – נוגד את תקנת הציבור בישראל. העתירה לוקה אף בחוסר ניקיון כפיים, שכן הפגיעה הנטענת נובעת מפעולותיה ומבחירתה-של הרשות עצמה לשלם כספים והטבות לידיהם של מרצחים המגואלות בדם ישראלים חפים מפשע. המפתחות להפסקת הפגיעה הנטענת הן בידיה שלה, שבמעשיה מתמרצת מעשי טרור הפוגעים בחפים מפשע, ובמקביל פונה לקבל סעד מן הצדק.
זאת ועוד, נקבע כי הרשות טענה לפגיעה בריבונות הכלכלית שלה ולסיפוח כספים שבאמצעותם אמורה הרשות לנהל את עניינה ואת ענייניהם של התושבים הפלסטינים, הנחשבים ל"תושבים מוגנים". נטען כי יישום החוקים יביא לקריסה כלכלית של הרשות ולפגיעה בניהול החיים האזרחיים של הפלסטינים, והכל תוך הפרת תקנה 43 לתקנות האג והחובות המוטלות על ישראל ככוח כובש. אין להוציא מכלל אפשרות כי פגיעה כלכלית משמעותית ברשות תהא תוצאה אגבית אפשרית של הפעלת החוק. אך גם בהנחה כי מדובר בחוק שמניעיו פוליטיים, הרי שהמניע לחקיקת חוק, כשלעצמו, אינו מהווה עילה לביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית של הכנסת, ואין בכך כדי להביא לביטולו. בחוקקו את חוק פיצויים לדוגמה, ביקש המחוקק להעניש ולהרתיע את הרשות הפלסטינית מלתגמל מעשי טרור, וזאת באמצעות עידוד הגשת תביעות, קביעת סכומי פיצויים משמעותיים, והקלה על האפשרות לממש את פסקי הדין. תכליתו המרכזית של מוסד הפיצויים העונשיים מבוססת על רציונלים של ענישה והרתעה ועידוד הגשת תביעות נזיקיות. אכן, פיצויים עונשיים הינם חריג בנוף הנזיקי, אולם, תכליתו החריגה של ההסדר שנקבע בחוק והיותו שונה או ייחודי – אינם מקימים עילת פסילה של דבר חקיקה. באשר לתיקון לחוק התגמולים. התיקון נועד לאפשר לנפגע טרור לגבות חלק מהפיצויים התרופתיים מהמזיק, בנוסף על התגמולים להם הוא זכאי מהמדינה. אכן, עקרון יסוד בדיני הנזיקין הוא כי הניזוק אינו זכאי לפיצוי החורג מגבולות הנזק הכולל שנגרם לו, ואולם בחירתה של מדינת ישראל להיטיב עם נפגעי פעולות טרור אינה מעניינה של הרשות הפלסטינית. לסכומים הקבועים בחוק פיצויים לדוגמה אין אח ורע בדין הנזיקי הישראלי. החוק קובע כי יורשיו של אדם שנהרג כתוצאה ממעשה טרור יהיו זכאים ל-10 מליון ₪, ואילו אדם שנפגע ממעשה טרור ונגרמה לו נכות צמיתה יהיה זכאי לחמישה מליון ₪. משמעות הדבר היא שהפיצוי העונשי שיכול להיפסק בגין אירוע עוולתי אחד יגיע לעשרות מליוני שקלים. הרשות הצביעה על כך שעומדות ותלויות נגדה כ-180 תביעות שבהן תובעים מאות ניזוקים, כך ששיעור החבות שאפשר שיושת על הרשות הפלסטינית יגיע למיליארדי שקלים. הטלת סכומים אלה על הרשות הפלסטינית, טומנת בחובה משמעויות מדיניות וביטחוניות.
יתרה מזו, נקבע כי חוק פיצויים לדוגמה קובע חזקה הניתנת לסתירה לגבי אחריותה של הרשות הפלסטינית על מעשי המחבלים. לנוכח החזקה שנקבעה, משהוכחה אחריות הרשות הפלסטינית ונקבעה לנפגע נכות צמיתה, נסללת לכאורה הדרך לפסיקת פיצויים עונשיים בסכומים שנקבעו בחוק, ללא שיקול דעת שיפוטי. הזכאות לפיצויים לפי החוק היא כמעט אוטומטית, בדומה להסדר של פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק. אולם בפועל, לא כך הדבר. מספרם של נפגעי פעולות האיבה הולך וגדל, ולבתי המשפט מוגשות עשרות רבות של תביעות על ידי עזבונות קורבנות טרור, נפגעים ישירים ובני משפחות הנפגעים. פעמים רבות במסגרת ההליך המשפטי, הנפגעים נדרשים להעמיד עצמם לבדיקה רפואית ולנהל הליך ארוך הכרוך בהשקעת משאבים ותעצומות נפש. בחקיקת החוקים ביקש המחוקק להרתיע את המעורבים בביצוע מעשי טרור ואת המאשררים מעשים אלה, ולקבוע הסדרים המיטיבים עם קורבנותיהם. מוטב היה אילו הצורך בחקיקתם לא היה נולד מלכתחילה, אך למרבה הצער, אין זה המצב. משורה של טעמים נמצא כי אין עילה חוקתית להתערבות בחוקים הנתקפים בעתירה, הגם שהם חורגים מדיני הנזיקין הרגילים הנוהגים.
לסיכום, העתירה נדחית.
העותרת יוצגה ע"י: עו"ד זהר סאוסן; המשיבה 1 יוצגה ע"י: עו"ד יצחק ברט; המשיבות 3-2 יוצגו ע"י: עו"ד שרון היאש איגר; עו"ד ענת גולדשטיין
