נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד ארבעה בתי חולים בטענה להפליית יולדות ערביות, תוך שנקבע כי לא הוכחה מדיניות של הפרדה שיטתית בין יולדות יהודיות לערביות. בית החולים מצווה על רווחת היולדת, והיעתרות לבקשה לשהות בחדר שבו תחוש בנוח, איננה מעשה פסול, כל עוד אין מדובר בהפליה מטעמי לאום
עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה מטעם המבקשות כנגד ארבעה בתי חולים, בטענה כי אלו מפרידים בין יולדות ערביות ליהודיות באשפוז מיילדותי. בתי החולים הם: בית החולים הדסה הר הצופים בירושלים, המרכז הרפואי העמק בעפולה, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה בבאר שבע, והמרכז הרפואי לגליל בנהריה. על פי הנטען בבקשה, בתי חולים אלו מנהיגים, משך שנים, הפרדה של יולדות ערביות מיולדות יהודיות באשפוז מיילדותי. התנהלות זו הינה בניגוד להוראות הדין, בראש ובראשונה חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. בית המשפט התבקש לקבוע כי על בתי החולים כולם להימנע מהפרדה בחדרי אשפוז בין יולדות ערביות ליהודיות, בין אם באופן יזום ובין אם לפי בקשה של מי מהיולדות. עליהם לשבץ את היולדות בחדרים משיקולים רפואיים בלבד. את נזקה של כל אחת מחברות הקבוצה – נשים ערביות אשר ילדו באחד מארבעת בתי החולים הנ"ל ואשר היו מאושפזות בחדר בו אושפזו רק יולדות ערביות בתקופה שתחילתה שבע שנים לפני הגשת בקשת האישור וסופה עם הגשת התביעה אחר אישורה – העמידו המבקשות על סך של 20,000 ש"ח.
בתי החולים כפרו במיוחס להם, תוך שציינו כי הם מתחשבים בבקשות של יולדות לשהות באותו חדר עם יולדת מאותה קבוצת אוכלוסייה, כזו הדוברת את שפתן. בקשות מעין אלה מופנות לצוות האחיות, כדבר שבשגרה, מצד יולדות ערביות ויהודיות כאחד.
כב' השופטת ת' בזק-רפפורט פסקה כי יש לדחות את בקשת האישור. בתי החולים אינם אוחזים במדיניות הפרדה גזענית והם אף שוללים אותה. מדיניות בתי החולים לבקשות שאינן גזעניות לשינוי שיבוץ בחדרים, תואמת את הנחיות משרד הבריאות לאורך השנים ואיננה מקימה עילת תביעה כנגד בתי החולים. טענות אודות מקרים מסוימים בהם נעשית בידי אנשי צוות, בשטח, כנטען, הפרדה פסולה, גזענית, מצריכות בירור פרטני, וככאלה אינן הולמות הליך ייצוגי. האיסור על הפליה בשירותי בריאות ורפואה עוגן בחקיקה ברורה ומפורשת עוד בטרם נחקק חוק איסור הפליה, האוסר על הפליה במקומות ציבוריים ובשירותים ציבורים, זאת במסגרת חוק זכויות החולה. ברע"א 9128/17 בעניין לניאדו, נפסק כי בהינתן ההסדר הספציפי שבחוק זכויות החולה, חוק איסור הפליה לא החיל עצמו על שירותי בריאות. לא נראה כי הוכח סיכוי סביר שבהליך העיקרי יימצא שבאיזה מבתי החולים הנדונים מתקיימת מדיניות של הפרדה יזומה בחדרי אשפוז בין יולדות ערביות ויהודיות. התנהלות כזו מנוגדת למדיניות בתי החולים. ממצאיהן של המבקשות עצמן מלמדים שבפועל במקרים רבים מאושפזות יולדות יהודיות וערביות בחדרי אשפוז משותפים. השיבוץ בחדר אשפוז במחלקת יולדות איננו מבוסס שיקולים הנוגעים למוצאן והשתייכותן של היולדות, וככל שיולדת משובצת לחדר כזה או אחר בשל מוצאה, מסיבות פסולות, אפשר שתקום עילת תביעה אישית. הדסה וכללית מודות בקיומה של מדיניות העתרות לבקשות על רקע תרבותי ושפתי, ובלבד שאינן על רקע גזעני.
זאת ועוד, נקבע כי היעתרות לבקשה שנועדה לשפר את רווחת היולדת, שאיננה בקשה גזענית, היא התנהלות התואמת את הוראות הדין, אף אם לא התקיימו באותה יולדת נימוקים רפואיים ייחודיים הדורשים זאת. לפי חוק זכויות החולה, בית החולים מצווה על רווחת המטופל באופן רחב, והוא איננו תחום לשיקולים רפואיים צרים. היעתרות לבקשת יולדת לשהות בחדר שבו תחוש בנוח, איננה מעשה פסול, כל עוד אין הוא באה על חשבונן של יולדות אחרות ואיננו מבטאת הפליה מטעמי לאום. לא הוכחה מדיניות מפלה להפרדה שיטתית בחדרי האשפוז בין יולדות יהודיות לערביות. אכן, נושא ההפרדה בין יולדות יהודיות לערביות עלה מטעם משרד הבריאות לאורך השנים, תוך השמעת עמדה ברורה של משרד הבריאות לבתי החולים כי אין להפריד בין יולדות יהודיות לערביות מראש וגם אין להיענות לבקשות הפרדה גזעניות. עם זאת, עולה כי לאור חשיבות רווחתה של היולדת והתאוששותה המהירה, מותיר משרד הבריאות שיקול דעת לצוות בשטח בקשר לאופן ההתייחסות לבקשות שונות של יולדות. לבקשה גזענית או בעלת ניחוח גזעני, אין מקום ויש לסרב לה, ולאחרות ניתן להיעתר, תוך שהצוות בשטח הוא שאמור לחוש את הדברים וליישמם באופן שיתאם במידת האפשר את רווחתן של כלל היולדות, ובלבד שלא יהיה כרוך בגזענות. משעסקינן בהליך ייצוגי יש לבחון קיומה של מדיניות כללית עוולתית של בית החולים, ולא יישום שגוי שלה במקרה כזה או אחר. משמדיניות זו תואמת את הנחיות משרד הבריאות בתחום, אין המדיניות, כשלעצמה, יכולה לבסס עילה כנגד בית החולים. מדיניות שאיננה שוללת באופן גורף היענות לבקשות של יולדות ותומכת בכך, בכפוף להימנעות מגזענות, מטבעה איננה יכולה לשמש עילה לתביעה נזיקית קבוצתית, ייצוגית.
יתרה מזו נקבע כי אשר להדסה הר הצופים, הובאו ראיות לכך שהלכה למעשה שוהות במחלקה יהודיות לצד ערביות בחדרי אשפוז משותפים. הדסה איננה חולקת כי היא מנהיגה מדיניות של היענות לבקשות יולדות להעברת חדר מטעמים שונים וביניהם טעמים תרבותיים, כאשר הדבר אפשרי. הדסה איננה מחזיקה במדיניות של הפרדה מטעמי לאום, והיא שוללת זאת במפורש. אשר לתביעה לפיצוי נזיקי בגין הפרדה אסורה בעבר – הליך כזה מחייב בירור אישי, פרטני ומורכב לצורך זיהוי חברות הקבוצה שאיננו הולם הליך ייצוגי. גם בעניין בית חולים העמק לא עלה בידי המבקשות להדגים אפשרות סבירה כי יימצא בסופו של ההליך כי בבית חולים זה הנהיגה כללית מדיניות של הפרדה יזומה בין יולדות ערביות ליהודיות. כללית מאשרת כי בבית חולים העמק נוהגת מדיניות של היעתרות לבקשות, לרבות על רקע שפתי. עם זאת, בקשת הפרדה גזענית, המבוססת על שלילת האחר ככזה, תסורב. גם בבית חולים סורוקה של קופת חולים כללית, המדיניות היא אכן היענות לבקשת יולדת להעברת חדר, לרבות על רקע שפתי, אך לא על רקע גזעני. באשר למרכז הרפואי לגליל, נקבע כי הראיות אינן מבססות סיכוי סביר לממצא אודות מדיניות של הפרדה יזומה של יולדות על רקע מוצאן הלאומי. בכל הנוגע לבית חולים זה גם לא נראה שהוצגה תשתית מספקת לממצא אודות סיכוי סביר להוכיח היעתרות שיטתית או מדיניות להיעתרות לבקשות של יולדות להפרדה מטעמי גזע ואף לא מטעמי תרבות, שפה או לאום.
לסיכום, הבקשה נדחית.
המבקשות יוצגו ע"י: עו"ד גיל רון; עו"ד נדב מיארה; עו"ד הדס הולצשטיין-תמיר; עו"ד נועה מלצר
הסתדרות מדיצינית הדסה כמנהלת בית החולים הדסה הר הצופים יוצגה ע"י: עו"ד שאול ציוני; עו"ד אליפילרסדורף; שירותי בריאות כללית כמנהלת מרכז רפואי העמק והאונ' סורוקה יוצגה ע"י: עו"ד דביר סקעת; עו"ד אריאל מייטליס; מדינת ישראל - משרד הבריאות כמנהלת מרכז הרפואי לגליל יוצגה ע"י: עו"ד יואל פוגלמן
