יאיר נתניהו פגע קשות בפרטיותו ובכבודו של ניר חפץ, עד המדינה במשפט רוה"מ נתניהו, תוך הפרת צו איסור פרסום. בפרסום שמדובר במאהבת של חפץ שנחקרה, הייתה פגיעה בצנעת חייו של חפץ. הפרסומים ירדו לשורש חייו הפרטיים באופן שהיה בהם כדי לפגוע בו, לסכנו כעד מדינה ולפגוע במשפחתו
השאלות שבמחלוקת הינן האם הנתבע פגע בפרטיותו של התובע בפרסומים שביצע, האם אלו מהווים הפרה של חוק הגנת הפרטיות, ופקודת הנזיקין, והאם יש בהם כדי להפר צו איסור פרסום שניתן בעניינו של התובע. התובע – חפץ, כיהן כראש מערך ההסברה הלאומי וכיועץ התקשורת למשרד ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, כמנהל מטה ההסברה של מפלגת הליכוד בבחירות הכלליות לכנסת בשנת 2015 וכיועץ התקשרות של ראש הממשלה ובני משפחתו מחודש 5/2014 ועד לחודש 10/2017. הנתבע הינו בנו של ראש הממשלה. בשנת 2018, חפץ נחקר תחת אזהרה במסגרת חקירות שהתנהלו כנגד ראש הממשלה בפרשות תיק 4000, תיק 2000 ותיק 1000. בהמשך חתם על הסכם עד מדינה ובשלהי 2021 העיד בהליך הפלילי שמתנהל נגד ראש הממשלה. בנובמבר 2019, ניתן צו איסור פרסום על "כל פרט מתוכן עדותה של ... שמסרה בחקירתה במשטרה מיום 21.2.18, עצם העובדה שנמסרה עדות זאת, וכן עצם קיומו של הצו האמור וכן כל פרט היכול לזהותה". בהמשך, צומצם צו איסור הפרסום. הפרסום הראשון הינו תגובה של הנתבע לציוץ בעקבות כתבה וכך כתב: "הוא נכון. ומדובר במאהבת שיכולה לפרק את המשפחה של עד המדינה..." הפרסום השני הינו בעקבות נאום בכנסת של אמיר אוחנה, ובו נרשם "למי שלא הבין. הביאו את המאהבת של ניר חפץ ואיימו עליו שיחשפו זאת לאשתו וילדיו, מייד אחכ הפך לעד מדינה.". בפרסום השלישי הנתבע צייץ מחדש ציוץ של משתמש אחר בו נרשם: "כך *לכאורה* תכננה המשטרה לפרטי פרטים את "המפגש האקראי" בין עד המדינה ניר חפץ לבין המאהבת שלו....".גם בפרסום הרביעי והחמישי, פרסם הנתבע מחדש פרסום שנעשה ע"י אחר.
לטענת חפץ, למרות שהפרסום הראשון נעשה טרם מתן צו איסור הפרסום, המידע שפרסם הנתבע מהווה פגיעה בפרטיותו, הפרת זכות יסוד (סע' 7 (א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והפרה של חובה חקוקה בהתאם להוראות סע' 63 לפקודת הנזיקין. יתר הפרסומים גם הם מהווים פגיעה בפרטיותו, אך בנוסף יש בהם כדי להפר צו איסור הפרסום. הפרסום נעשה בכוונה לפגוע בו ובמשפחתו, מתוך מניע אישי לקידום אינטרסים משפטיים ותקשורתיים של אבי הנתבע, ראש הממשלה, וכדי לפגוע באמינות עדותו כעד מטעם המדינה במשפטו הפלילי של ראש הממשלה.
הנתבע טען כי לא ידע בדבר תוכנם של צווי איסור הפרסום. חקירת חפץ והעדה הייתה נגועה בסחיטה באיומים על ידי חוקרי המשטרה, נעשתה בסתר ומשכך התעורר עניין ציבורי עצום בחשיפת הפרשה ובחשיפת ההתנהלות החמורה של החוקרים. עומדות לו ההגנות שבחוק הגנת הפרטיות. הוא פרסם את הדברים כי חשב שתוכנם נכון וסבר שיש חשיבות ציבורית עצומה בחשיפת פרשת הסחיטה באיומים מצד המשטרה.
כב' השופט נ' רף פסק כי יש לקבל את התביעה בחלקה. אין מחלוקת על כך שהפרסום הראשון נעשה טרם ניתן צו איסור הפרסום. בכל הנוגע ליתר הפרסומים, הנתבע הכחיש בתצהירו שידע על תכנם של הצווים בעת ביצוע הפרסום, אך נחזה כי זנח טענה זו במסגרת סיכומיו. גם ובמידה והנתבע לא זנח טענה זו, אין לקבל את טענתו לכך שלא הייתה לו ידיעה בדבר צו איסור הפרסום עת ביצע את הפרסומים או פרסם מחדש פרסומים של אחרים בנושא. בנאומו של שר המשפטים דאז אוחנה, בכנסת ישראל נאמרו הדברים הבאים: "...וכעבור זמן קצר מקבלת עמית (הכוונה לכתב עמית סגל – הוספה אינה במקור נ.ר.) צו איסור פרסום.". משמע, הנתבע ביצע את הפרסום השני לאחר נאומו של ח"כ אוחנה בכנסת ישראל ובמסגרת הפרסום צירף פרסום של משתמש אחר שהתייחס באופן ישיר לנאום זה. ככל שהנתבע מתייחס לנאומו של ח"כ אוחנה שבו התייחסות מפורשת לכך שניתן צו איסור פרסום, די באמור כדי לראות בנתבע כמי שמודע לצו ולקיומו בעת ביצוע הפרסומים. הפרסום הראשון של הנתבע הגיע בהמשך לפרסום של אחר שמתייחס לחציית קווים אדומים בהליך החקירה של חפץ. בעקבות פרסום זה, פרסם הנתבע כי מדובר במאהבת של חפץ.
בהמשך לאמור, נקבע כי הזכות לפרטיות אינה עומדת בפני עצמה ואל מול זכות זו יתייצבו ערכים אחרים כגון זכויות חוקתיות אחרות של הפרט ואינטרס חשוב של הציבור שאינו מתיישב עם הגנה מוחלטת על הפרטיות. פרסום המידע ע"י הנתבע כי מדובר היה במאהבת של חפץ, יש בו כדי להוות הפרה של הוראות סע' 2 (9) לחוק הגנת הפרטיות – שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, הפרה של הוראות סע' 2 (10) לחוק והפרה של הוראות סע' 2 (11) לחוק – פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד. מדובר במידע אישי ופרטי של חפץ שיכול שהגיע לנתבע נוכח היכרותו רבת השנים עמו. מידע זה מתייחס לצנעת חייו האישיים והפרטיים של חפץ שפורסם לראשונה ע"י הנתבע. בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק, מפנה סעיף 18 (1) להוראות סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. הנתבע אינו עונה על אף אחד מהקריטריונים שנקבעו בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע ועל כן לא קמה לו הגנה מכוח סעיף זה. לנתבע אף לא עומדת הגנת תום הלב, שכן בפרסום שמדובר במאהבת של חפץ, היה על הנתבע לדעת על אפשרות שתהייה בפרסום פגיעה בפרטיות, משמדובר בפרסום שיש בו כדי להתייחס לצנעת חייו הפרטיים והאישיים של חפץ. הנתבע אינו עיתונאי, ולכן לא קמה לו הגנה של "עיתונאות אחראית" ואין לו כל טענת הגנה של חובה חוקית או מקצועית לבצע את הפרסום.
זאת ועוד, נקבע כי יש לבחון אם הפרסום משרת במידה הראויה והתכליתית צורך חברתי חשוב והאם התועלת החברתית בו גוברת על הנזק שעשוי לצמוח ממנו. לא נמצא שהפגיעה בפרסום נעשתה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת על הנתבע חובה מוסרית או חברתית לעשות כן לעומת היקף הפגיעה בפרטיות ביחס לחפץ. עסקינן בפגיעה קשה בפרטיותו ובצנעת הפרט של חפץ. באיזון הזכויות שבין הצדדים זכותו של חפץ לפרטיות גוברת. הערך הנפגע בפרטיות והחדירה לליבת חייו האישיים חשוב יותר מהמטרה המונחת ביסוד הפגיעה והאינטרס הציבורי שיכול ויהיה בפרסום. סעיף 18 (2) (ג) לחוק מתייחס לפגיעה שנעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע. הפרסום שביצע הנתבע לא נעשה לצורך זה. פרסום נושא חקירתו של חפץ והעובדה שהפך לעד מדינה במשפטו של ראש הממשלה, יש במידע זה כדי להצדיק עניין לציבור. עם זאת, בנוגע לפרסום פרטים בדבר חייו האישיים של חפץ והקשר שלהם כביכול לחקירה, העניין הציבורי בנוגע למידע זה נסוג לעומת זכותו של התובע לפרטיותו ולשמירה על כבודו, חייו הפרטים ומשפחתו.
באשר לפרסומים, השני עד החמישי, נקבע כי אלו נעשו לאחר שניתן צו איסור הפרסום. הנתבע ידע על צו איסור הפרסום ולמרות זאת בחר להמשיך מספר פעמים עם פרסום הידיעה שמדובר במאהבת של חפץ, על אף שאסור היה למסור מידע זה. קיים אינטרס ציבורי לכך שצו איסור פרסום יישמר ויכובד, גם אם קודם לפרסומים מצדו של הנתבע עמד ח"כ אוחנה על דוכן הכנסת ונתן את נאומו. פרסום מחדש של "ציוצים" אינו שולל את עצם הפרתו של צו איסור הפרסום ומעשהו של אחר, ואין בו כדי לשלול את הפרת הצו מבחינתו של הנתבע בביצוע הפרסומים. במסגרת השיקולים בקביעת הפיצוי נלקח בחשבון מחד גיסא, שהפרסומים ירדו לשורש חייו הפרטיים של התובע באופן שהיה בהם כדי לפגוע בו, לסכנו כעד מדינה ולפגוע במשפחתו. מאידך נלקח בחשבון שמדובר ב- 5 פרסומים אשר חוזרים אחר אותם הדברים, כאשר פרסומים 3-5 הינם "ציוצים" חוזרים של פרסומים שאחרים פרסמו. עוד נלקחה בחשבון העובדה שפרסומים 2-5 נעשו תוך הפרה של צו שיפוטי (צו איסור הפרסום) והחשיבות והאינטרס הציבורי בכיבוד ושמירה על צווים אלו.
לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה, הפיצוי לתובע הועמד על סך של 60,000 ₪.
התובע יוצג ע"י: עו"ד אילן סופר; הנתבע יוצג ע"י: עו"ד אוריאל נזרי
