המחוזי דוחה תביעת מיליונים של חברה נגד משרד רו"ח "קוסט פורר גבאי את קסירר", בשל טענה לייעוץ רשלני שהוביל להשקעה כושלת. הפירמה לא התרשלה, ופעלה באופן מבוקר ומחושב. בהיותה מודעת למצב המשפטי, ובניסיון לתור אחר כיס עמוק, בחרה התובעת לתבוע את רואי החשבון בלבד, ולא את המעורבים הרלוונטיים
תביעת חברת שיפקה בערבה בע"מ לחייב את "קוסט פורר גבאי את קסירר" (שותפות רשומה), בתשלום הסך של 3,387,438 ,₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוא סכום השקעתה של התובעת בחברת "י.ג פרץ פיתוח ותשתיות בע"מ", וזאת בשל רשלנות נטענת של הפירמה, אשר הובילה להשקעה זו. החברה הוקמה בשנת 2011 ועסקה במתן שירותי בנייה לגופים שונים בישראל. עם הקמתה מיזגה לתוכה את פעילות השותפות "י.ג פרץ גינון ופיתוח". בשנת 2012, התקשרה התובעת בהסכם השקעה עם החברה בעקבותיו התובעת העבירה לחברה סך של 3,000,000 ₪ שהוזרמו כהלוואת בעלים ובתמורה הוקצו לה 30% מהון מניותיה של החברה. לימים, התובעת גם החזיקה ב50%- ממניות החברה בנאמנות עבור החברה הפרטית "אקווה מערכות בקרה 13 בתשתיות זורמות בע"מ", וזאת בהתאם להסכם הנאמנות ביניהן. חברת אקווה נשלטת על ידי החברה הציבורית ב. "גאון אחזקות בע"מ", 20% נוספים ממניות החברה הוחזקו על ידי התובעת בעבור מר יגאל פרץ. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, כפירמת רואי החשבון אשר הכינו את טיוטות הדו"חות הכספיים אשר צורפו להסכם ההשקעה ועליהם הסתמכה היא עובר לביצוע ההשקעה. עילת התביעה הנטענת היא עוולת הרשלנות – בין היתר נטען כי הפירמה חבה חובת זהירות כלפי התובעת כמשקיעה פוטנציאלית, כי נגרם נזק בדמות ההשקעה וכי קיים קשר סיבתי בין המחדל - הטעות בדו"חות, לבין הנזק - אובדן ההשקעה.
לשיטת התובעת, הפירמה חרגה מהסטנדרט המקצועי הנדרש מרואי חשבון והתרשלה. לולא הסתמכותה על מצגי הפירמה כפי שהשתקפו בדו"חות, הייתה נמנעת מביצוע ההשקעה וזו לא הייתה יורדת לטמיון.
הפירמה טענה מנגד כי לא מדובר בנזק המקים עילת תביעה אישית כלפיה אלא שמדובר בנזק אשר נגרם כתוצאה מקריסת החברה.
כב' השופטת ח' פלינר פסקה כי יש לדחות את התביעה. יש לדחות את טענות התובעת בדבר ההתרשלות והקשר הסיבתי שלה לנזק. אף שהצדדים לא מתמקדים בכך באופן נרחב, דומה שמדובר בטענה למצג שווא רשלני. כך יש לנתח את המקרה מקום שבו לב העניין הוא טיוטות דו"חות מקצועיים-כלכליים שהמציאה הפירמה לחברה. הפסיקה קיבעה נקודת איזון שתאפשר הכרה מבוקרת במקרה של מצג שווא רשלני מקום בו גרם לנזק ממוני טהור. זאת, תוך קביעת מספר סייגים שמטרתם למנוע הרחבה מוגזמת של חוג התובעים הפוטנציאליים ואפקט מצנן על העברת מידע. נקבע כי לצורך הטלת אחריות בנזיקין במקרה כזה, נדרש שמוסר המידע יהיה בעל מומחיות מיוחדת בתחום הרלוונטי, כי המידע נמסר במסגרת העסקים הרגילה ולא באקראי, כי מוסר המידע התכוון לכך שהניזוק יסתמך על המידע, וכי קיימת אפשרות מעשית לצמצם את היקף האחריות. בחינת תנאים אלו נעשית לצד בחינת הרכיבים הסטנדרטיים של עוולת הרשלנות.
בהמשך לאמור, נקבע כי לא הוכחה רשלנות. בנוגע להטלת חובת זהירות על גורמי מקצוע בגין הצגת מידע, הוכרה במסגרת עוולת מצג השווא הרשלני, כי אחריותו של רואה החשבון חלה גם על צדדים שלישיים. חוק החברות, מטיל אחריות מטעם רו"ח המבקר הן כלפי החברה והן כלפי בעלי מניותיה. מרואה החשבון הסביר מצופה לרדת לשורש מצבו הפיננסי של הגוף המבוקר, ולפעול בזהירות ובחריצות ראויים כדי לבחון ולאמת את מהימנות הנתונים הפיננסיים. מצופה ממנו לבחון את הנתונים, להחזיק במחשבה חקרנית, וכשעולה הצורך, גם להיכנס לנבכי השאלות המשפטיות בהן ייתקל. אין מצופה מרואה החשבון המבקר לבצע בדיקה מלאה של כל המסמכים הנוגעים לעבודות, אלא יש לאתר את הפרויקטים המהותיים ולבצע דגימה. בכל הנוגע לפרויקט האצטדיון בפ"ת –הפירמה אימתה כ60%- מסכום ההכנסות לקבל ו90%- מסכום ההכנסות הכולל. בדיקה של 100% היא לא ביקורת, אלא בדיקת נאותות. בדיקת נאותות היא מוסד שונה בתכלית, בעל מטרות אחרות וגידור סיכונים שונה. אין להטיל חובה כה מקיפה על רואי חשבון. בדיקת נאותות לחוד, וביקורת חשבונאית לחוד. לכל מוסד, יתרונותיו וחסרונותיו. לא נפלה כלל טעות בדוחות הכספיים לשנת 2011 בנושאים עליהם קבלה התובעת בתביעתה.
זאת ועוד, נקבע כי ס 76(1) לפקודת הנזיקין קובע כי פיצוי ניתן רק בגין נזק שנגרם ישירות ממעשה עוולה, בהתאם לעקרון הצדק המתקן. המשמעות היא שעל התובע להוכיח קשר סיבתי בין דו"חות 2011 ובין ההחלטה להשקיע, שהרי לא בהכרח החלטות מסוג זה מבוססות דווקא על הדו"חות הכספיים של רואי החשבון. אף בהנחה כי הפירמה אכן התרשלה בהכנת דו"חות 2011, ואין כן במקרה דנן, הרי אותם דו"חות אינם "סיבה בלעדיה אין" להשקעת התובעת בחברה. אם אכן בסון- רו"ח במקצועו, המחזיק בשרשור ב – 45% ממניות התובעת, נותן את מבטחו קודם כל במשרד רואי החשבון, יותר מאשר בצד עימו הוא מתקשר, הכיצד מסתמך הוא על טיוטות בלבד. בסון ציין בעדותו כי התובעת בחרה להשקיע את כספה בחברה מתוך הערכה חיובית באשר ליכולותיה להפיק רווח עתידי. דו"חות 2011 מציגים נתוני עבר. גם אם תתקבל טענת בסון לפיה השקיע את כספו בהסתמך על טיוטת הדו"חות הכספיים, מהם הבין כי החברה שווי החברה עומד על עשרה מיליון ₪, הרי שמעדותו עלה כי כבר במהלך שנת 2012 התברר לו כי לחברה לא היו רווחים. ציפייה כה מרכזית לרווח מהחברה לא מתיישבת עם נתוני החברה שהיו בידי בסון, או היו אמורים להיות בידו, בטרם חתם על הסכם ההשקעה.
נוכח האמור, נקבע כי הסתמכות התובעת על טיוטת הדו"חות הכספיים אינה מהווה "סיבה בלעדיה אין". לא הוכחה הסתמכות, ולא הוכח כי ההשקעה בחברה לא הייתה מבוצעת לולא הטעויות, שלא הוכחו, בדו"חות הכספיים. ככל שטענה כזו הייתה מתקבלת, היה מקום לדון בשיעור הרשלנות התורמת של התובעת, אשר בחרה להסתמך על טיוטות בלבד, ולא לבצע כל חקירה עצמאית מטעמה, כל את כאשר התובעת מנוהלת על ידי רואה חשבון ואיש עסקים בקיא ומנוסה. קריסתה של החברה, אגב הותרת חובות הנאמדים בכ-32 מש"ח אף היא מלמדת על בעיה מהותית הרבה יותר מאשר טעויות לכאורה בקשר לפרויקט האצטדיון ומספר פרויקטים קטנים נוספים. בית המשפט העיר כי התרשם כי בהיותה מודעת למצב המשפטי, ובניסיון לתור אחר כיס עמוק, בחרה התובעת לתבוע את רואי החשבון בלבד, כל זאת כשהמעורבים הרלוונטיים, הצדדים להסכם ההשקעה והאחראים למצגים, אינם נדרשים לתת דין וחשבון. נפסק כי לא נמצא ממש בטענת התובעת באשר להתרשלות הפירמה ובאשר להסתמכותה על דו"חות 2011. הפירמה פעלה באופן מבוקר ומחושב, וממילא הטיוטה לא היוותה "סיבה בלעדיה אין" להשקעת התובעת בחברה. בהעדר התרשלות וקשר סיבתי, לא התגבשת עוולת הרשלנות.
לסיכום, התביעה נדחית, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 150,000 ₪.
התובעים יוצגו ע"י: עו"ד רפי שפטר; עו"ד גל חנאי; הנתבעים יוצגו ע"י: עו"ד ירון קוסטליץ; עו"ד שמחה אלבחרי; עו"ד מיכל מן
