עלילת דם מרושעת, והטחת האשמה מוסרית מהנוראיות ביותר, כך מכנה בית המשפט פרסום סרטון בו כונה ח"כ חילי טרופר "פדופיל" אשר תרם כליה כדמי שתיקה. היותו של אדם איש ציבור אינה הופכת אותו למי שאפשר להטיח בו כל דבר, ולפגוע בשמו הטוב, שהוא מנכסיו העיקריים. הנתבעת תשלם 160,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע בכוונת זדון
עסקינן בתביעת לשון הרע על סך 1,000,000 ₪, שהוגשה ע"י חילי טרופר, ח"כ מטעם מפלגת 'המחנה הממלכתי', אשר כיהן בעבר כשר המדע והטכנולוגיה וכשר התרבות והספורט, ובזמנים הרלוונטיים לתביעה היה ח"כ מהאופוזיציה אשר מונה להיות חבר בצוות הדיונים שהקים הנשיא במסגרת מאמציו לפשרה בנושא תיקוני החקיקה במערכת המשפט שהובילה הממשלה. הנתבע 1, פעיל ברשתות החברתיות, העלה סרטון לטיקטוק בו אמר: "... איך אתה לא מתבייש לשבת עם הנשיא שאתה יודע שאתה פדופיל, שנתפסת מתעסק עם ילדים קטנים וילדות קטנות, שתפסו אותך על חם ולא היה לך כסף לשלם, שאלו אותך מה אתה רוצה להוריד, רגל או יד או כליה, אמרת אני אוריד כליה והלכת ועשית מזה פרסום שתרמת כליה...". הנתבעת, המזוהה עם מפלגת הליכוד, שיתפה את הסרטון בטוויטר ובפייסבוק. נגד הנתבע ניתן פסק דין. הנתבעת טוענת שבסך הכל פרסמה סרטון שנעשה על ידי הנתבע.
כב' השופטת ר' פינצ'וק-אלט פסקה כי יש לקבל את התביעה. הסרטון שפרסם הנתבע מהווה פרסום פוגעני הכולל האשמות שקריות, חמורות מאין כמותן כאילו חבר הכנסת, ואיש חינוך בעבר, הוא פדופיל, וכאילו תרומת הכליה מצדו לא נעשתה מטעמים אלטרואיסטיים, אלא כניסיון לחמוק מאימת הדין באמצעות תשלום "דמי שתיקה". הסרטון אף כלל את שמו של נפגע העבירה לכאורה, כלומר הפרסום הכיל טענות עובדתיות כביכול, הנאמרות כאילו הן אמת מוחלטת המגובה בראיות. הנתבעת ביצעה שיתוף של הסרטון בעמוד הפייסבוק שלה ובטוויטר תוך שסיפקה לעוקביה קישור לפרסום הדיבה, והוסיפה: "מה נסגר??? זה אמיתי??? אם זה לא אמיתי, חילי טרופר חייב לתבוע את האיש הזה. ואם לא, שחילי טרופר ישלם את חובו. אני ממש בשוק מהסרטון הזה!!! האמת צריכה לצאת לאור לכאן או לכאן!!!". סימני השאלה והקריאה נועדו להגביר את עוצמת הפרסום והבולטות שלו, ולהוות אלמנט המסקרן, מגרה וממריץ את הקורא להיכנס ללינק ולראות בעצמו מהו אותו דבר שבגינו כה "הזדעזעה" הנתבעת, וזאת בנוסף לכך שציינה מפורשות, כי התובע למצער חשוד כמי שעשה מעשה נורא וצריך לשלם את 'חובו'. אין מדובר אך בשיתוף לינק, אלא בפרסום מכפיש שיש בו כדי לפגוע בשמו הטוב של איש ציבור ולהטיל דופי בערכיו, באישיותו, ובפעילותו הציבורית רבת השנים. העובדה שלא התובעת צילמה את הסרטון המכפיש אינה מאיינת את אחריותה בגין שיתופו.
יתרה מזו, נקבע כי הנתבעת לא ביצעה את הפרסום בתום לב, אלא שיתפה סרטון מכפיש במיוחד שאינו אלא עלילת דם מרושעת, ואין מדובר בפרסום שנועד לעורר שיח ציבורי. בפרסום יש משום האשמה בפשע בחומרה גבוהה ביותר כמו גם הטחת האשמה מוסרית מהנוראיות ביותר. כאשר מפרסמים כי איש ציבור הוא פדופיל ועוד "שילם" דמי לא יחרץ בצורת תרומת כליה, כאשר רבים קוראים את הפרסום ואף משתפים אותו, נדבקת צחנת הפרסום המכפיש והשקרי, במידה כזו או אחרת, באיש הציבור. היותו של אדם איש ציבור אינה הופכת אותו למי שאפשר להטיח בו כל דבר ללא גבולות, ולפגוע בשמו הטוב, שהוא מנכסיו העיקריים. העובדה שמדובר באיש ציבור מגבירה את החשיפה של הפרסום הפוגעני ומצדיקה מתן פיצוי בסכום גדול יותר. הפרסום כולל האשמה במעשה פלילי, ברף גבוה ובזוי במיוחד, וכן בהצגת מעשה פילנטרופי יוצא דופן, כתשלום דמי שתיקה. האשמות אלה גם מטילות צל כבד על פועלו רב השנים בתחומי החינוך והחברה, בין אם במסגרות חינוכיות של מכינות קדם צבאיות ובין אם בהדרכה של נוער בסיכון. יש לקבוע כפל פיצויים בשל כוונת זדון מצדה של הנתבעת, כמי שכבר עשתה מעשה דומה בעבר. הפרסום נעשה באופן שנועד לגרות את קהל הקוראים, להלהיט אותם, ולהביא את הפרסום לאנשים רבים ככל האפשר. פרסום שכזה נועד לפגוע בשם הטוב ובמעמד הציבורי והאישי באופן אנוש.
לסיכום, הנתבעת תשלם 160,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע בכוונת זדון.
התובע יוצג ע"י: כ עו"ד נבות תל-צור; עו"ד אלרן דולב; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד מיכאל דבורין
