יש להתאים את החקיקה להתפתחות בתחום הריגול והביון בעידן הטכנולוגי, נוכח השימוש הקל והזמין במרשתת לצורך העברת מידע, כך קובע העליון. עת צרה היא לישראל, ויש לעמוד בפרץ ולהתריע כי מי שבחר להעביר מידע לאויב, יורשע וייענש בחומרה, גם אילו הדבר לא נעשה על מנת לפגוע בביטחון המדינה
עסקינן בערעור המדינה על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרה המשיבה זוכתה מעבירת מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב, והורשעה בעבירת מגע עם סוכן חוץ, ונגזר עליה עונש מאסר בפועל למשך חודשיים וחצי. כתב האישום הוגש נגד המשיבה ובעלה, אזרחי מדינת ישראל, דוברי פרסית אשר עלו לישראל מאיראן בשנות ה-80 וה-90. השניים שימשו כשדרנים בשפה הפרסית בערוצי תקשורת באינטרנט, לצד עבודתו של הבעל כנהג מונית ועבודתה של המשיבה כאם בית בבית-ספר. בשנים 2018-2014 התנהל בין ראמבוד - פעיל מודיעין איראני, שהציג את עצמו ברשת החברתית "פייסבוק", בתור רווק מוסלמי אמיד מטהרן, המתעניין בדת היהודית ומעוניין לעלות לישראל, לבין המשיבה קשר ברשתות חברתיות שונות. בתחילת הקשר, המשיבה הציגה עצמה, בכזב, כמי ששירתה בצבא בחיל המודיעין. המשיבה חשדה כי ראמבוד קשור לגופי שלטון באיראן, זאת נוכח טיב הקשר, נושאי העניין והמשימות שהטיל עליה. חרף זאת, ביצעה פעולות עבורו והעבירה לו מידע, ביודעה שהוא פועל מטעם מדינת אויב. לטענתה, נמנעה מלנתק את הקשר עמו בשל רצונה "למשוך ממנו מידע על המשטר האיראני", לצרכי עבודתה כעיתונאית.
לעמדת המדינה, הוכח כי ראמבוד הוא סוכן חוץ איראני והוכח כי המשיבה ידעה זאת, אזי המסקנה היחידה היא כי יש לראות במשיבה כמי שמסרה ידיעה שעלולה להיות לתועלת האויב.
לטענת המשיבה, בית המשפט המחוזי, שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים, החליט כי לא ניתן לקבוע שראמבוד אכן נחשב "אויב" לצרכי סעיף 111 לחוק העונשין.
כב' השופט י' אלרון פסק כי הוכח כנדרש רכיב "אויב", ומכאן שיש לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את המשיבה בעבירת מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב. התרשמות זו נתמכת ומתחזקת בחוות דעתו של איש השב"כ, קלר, אשר הצביע על ההתאמה בין התנהלותו של ראמבוד לבין דפוסי הפעילות של גורמי המודיעין האיראני. כתב האישום אשר הוגש נגד המשיבה וייחס לה קשר עם "ראמבוד", הוגש באופן דומה גם כלפי נאשמות נוספות. פעם אחר פעם, בשיחותיו של ראמבוד עם הנאשמות, הוא הביע עניין רב בנושאים לאומיים, משטריים וביטחוניים. גם "המשימות" שהטיל על הנאשמות, ובכללן על המשיבה, שירתו את התעניינותו הלא תמימה, וכוונו למען איסוף מידע משמעותי על גופי הביטחון ועל התנהלות המדינה. ראמבוד דרש מהנאשמות כי יעבירו לרשותו מידע על מיקומם של בסיסים צבאיים וכן על מטות המוסד והשב"כ. עוד ניסה לקבל פרטי מידע רגישים ואישיים, ובכללם, כתובת הדוא"ל של ראש-הממשלה, כתובתו של הרמטכ"ל וגם מספר הטלפון הנייד שלו. מעורבותו בלטה גם בניסיונו להשפיע מבפנים על גורמים במערכת הביטחון. כך, מששמע כי בנה של המשיבה דובר פרסית, הוא החל במסע שכנוע נמרץ למען גיוסו לחיל המודיעין.
זאת ועוד, נקבע כי דפוס פעילותו של ראמבוד חושף התנהלות עקבית ותכליתית אשר חזרה על עצמה. הוא יצר קשר כאמור עם נשים בעלות רקע דומה מאוד – מוצא איראני, סלל מסילות שונות ומגוונות לליבן במטרה לקרבן אליו לצרכיו שלו. הוא התחמק שוב ושוב בתואנות שונות מחשיפת תיעוד מראהו או צילום של תמונתו. התעניינותו הניכרת בביטחון מדינת ישראל, במוסדותיה ובהתנהלותה, תוך שפעל ללא לאות לאסוף מידע רגיש בתחומים אלו ואף גילה מעורבות בניסיון להשפיע מבפנים על התנהלותה מדינה, מלמדת על כך שמדובר במי שפעל מטעם האויב. זהותו נתמכת גם בחוות דעתו של איש השב"כ כאשר מסקנתו היא כי "בסבירות גבוהה" הלה מתופעל על-ידי השלטון האיראני. ניסיונו ומומחיותו של קלר בדבר אופן הפעולות של גורמי המודיעין האיראניים, מאפשרים לו לקבוע באופן ישיר כי התנהלותו של ראמבוד מתאימה לדפוס פעולת המשטר האיראני. היינו – זוהי קביעה ישירה ולא נסיבתית. יש להעניק לחוות דעתו של קלר התומכת בזיהויו של ראמבוד כאויב – משקל ראייתי משמעותי, גם אם לא מושלם. כאמור, בקשותיו של ראמבוד נשאו אופי ביטחוני בולט – החל מתיעוד בסיסים צבאיים ובית ראש הממשלה, דרך ניסיון לתקשר עם גורמים בכירים בתעשייה וכלה בלחצים אקטיביים שהפעיל כדי להשפיע על שיבוץ בני הנאשמות בחילות הצבא. בתחכומו, הוא לא צמצם מאמציו כלפי גורם כזה או אחר, אלא ניסה להשיג ככל יכולתו מידע על גורמי הביטחון בישראל, על מיקומם ועל אופן פעילותם. קשה להעלות על הדעת כי מתחזה רשתי סתמי ינהל פעילות ענפה ונחרצת כל-כך, במשך שנים ארוכות המתמקדת פעם אחר פעם דווקא במטרות ביטחוניות.
נוכח האמור, נקבע כי רכיב "אויב" בעבירת מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב – הוכח מעבר לספק סביר. מסכת הראיות מלמדת על זיהויו של ראמבוד כאויב, ובמי שפעל מטעם מדינת אויב. התעניינותו המוגברת בתחום הביטחוני והמודיעיני, תומכת במובהק אף היא במסקנה כי מדובר דווקא במי שפועל מטעם גורמים העוינים את מדינת ישראל. המשיבה חשדה באופן ממשי ומוחשי, הגובל בידיעה של ממש, כי לראמבוד יש קשר עם גופי שלטון באיראן. תוך שהחשוד המיידי הוא המשטר האיראני ושלוחותיו. יתרה מכך, המקרה חושף את חומרת עבירת הניסיון ומצדיק היטב את העונש המרבי הזהה לעבירה המושלמת. שכן, גם אם במציאות ראמבוד אינו אויב – הפסול הערכי והחברתי שדבק במעשי המשיבה, לא מושפע מכך. נכונותה להעביר ידיעות העלולות להיות לתועלת האויב, והמסוכנות המגולמת במעשיה, מלמדים על חומרתם – גם אם אלו יסווגו לבסוף כניסיון בלבד ולא כהרשעה בעבירה המושלמת.
יתרה מזו, נקבע כי אויבי מדינת ישראל מבקשים וחורשים רעתה ללא לאות – הן במערכה צבאית כאירועי השבעה באוקטובר, הן במערכה חשאית, בתחבולה, הטעייה ועורמה. דרכם של הגורמים העוינים אל אזרחי ישראל – נגישה מאי-פעם באמצעות המרחב הדיגיטלי. כך, כמעט באופן ישיר, אויבי ישראל מניחים ידם על אזרחים מן השורה באמצעות המרחב האינטרנטי, מטפחים אותם כמקור מידע מהימן על הנעשה בישראל, ואף מפעילים אותם למען הגשמת מטרותיהם לפגיעה בביטחון המדינה. האזרחים המופעלים אינם "סוכני ביון", אשר המירו נאמנותם, אלא דווקא "אנשים מן היישוב", אשר היוו טרף קל ונפלו ברשתם של אותם גורמים עוינים. אזרחים אלו נזקקו לסיוע כלכלי, התפתו להשגת רווח קל או שביקשו להיתרם אף הם מהקשר עם סוכני האויב, כבעניינה של המשיבה דנן. גם אם לא חפצו בכך מלכתחילה, אזרחים אלו מוצאים עצמם במהרה מעבירים לאויב ביודעין מידע שבכוחו לגרום לנזק מוחשי לביטחון מדינת ישראל ותושביה. עת צרה היא לישראל, ויש לעמוד בפרץ ולהתריע כי מי שבחר להעביר מידע לאויב או למי שהוא סבר שהוא אויב – יורשע וייענש בחומרה, גם אילו הדבר לא נעשה על מנת לפגוע בביטחון המדינה. הצורך בהתמודדות יעילה עם תופעה זו, ניצב אף לפתחו של המחוקק. העבירות בהן הורשעה המשיבה נחקקו לפני עשרות שנים, בעוד שמאז כלי הריגול והביון השתדרגו והתפתחו לאין ערוך על רקע הקדמה הטכנולוגית והשימוש הקל והזמין במרשתת לצורך העברת מידע וקבלתו. שלא כבעבר, בימינו גיוס סוכנים לשירות האויב אינו פועל יוצא של מפגש פנים אל פנים אלא נעשה באמצעות "מפגש" רשתי, זמין וישיר. בלחיצת כפתור, תחת מעטה של דמות פיקטיבית ברשת, וגם באמצעות העברת כספים – מלאכתם של אויבי ישראל, זמינה מתמיד. טוב יעשה המחוקק אם להתפתחות זו ב"שדה הקרב" של עולם הביון יינתן מענה חקיקתי בהתפתחות מקבילה גם במסגרת דיני העונשין ודיני הראיות הישראליים. יש לקבל את ערעור המדינה כך שהמשיבה תורשע בעבירת מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב, לפי החלופה השנייה בסעיף 111 לחוק. על המשיבה נגזר עונש מגוחך, רחוק ביותר מלהלום את חומרת מעשיה. אילו היה מוגש ערעור על חומרת העונש, היה נדרש לאמצו בשתי ידיים ולהשית על המשיבה עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית ביותר.
לסיכום, הערעור מתקבל.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד עמרי כהן; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד בן-ציון ציטרין
