אדם אשר רצח את אשתו במיטתה בדקירות סכין והצית את הגופה, על רקע חשדו כי היא בוגדת בו, הורשע ברצח בנסיבות מחמירות. מדובר בפעולה שקולה ומיושבת, המעידה על קור רוח וחשיבה מאורגנת. מעשה ההמתה שהינו תלת שלבי הכולל דקירות, שיסוף, והצתה, שולל את האפשרות כי מדובר היה במעשה ספונטני
עסקינן בהכרעת דין בעניינו של נאשם ברצח בנסיבות מחמירות של רעייתו, אם ארבעת ילדיו. הנאשם רצח את המנוחה בדקירות סכין מרובות, לאחר מכן שיסף את גרונה, והצית את החדר בו שהו, האש התלקחה במהירות ושרפה את גופתה. הנאשם מודה במעשה הרצח המיוחס לו, והמחלוקת המרכזית נוגעת אך לשאלה האם הרצח בוצע בנסיבות מחמירות לאחר תכנון או שקילה ממשית, ובאכזריות מיוחדת. המנוחה הודיעה לנאשם כי ברצונה להיפרד ממנו ולעזוב את הבית יחד עם ילדיהם. הנאשם לא השלים עם רצונה זה וניסה לשכנע אותה לחזור בה מהחלטתה. לאחר ששוחחו החליטו כי ימשיכו להתגורר יחד על מנת לגדל את הילדים אך לא יקיימו אורח חיים של זוג נשוי. הנאשם החלטה להמית את המנוחה ולשים קץ לחייו, וכתב מכתב פרידה לילדיו ולהוריו, אותו הניח במגירה בשידה, בסלון בית ההורים. הנאשם עלה לחדר בקומה השנייה בו שהו באותה עת המנוחה והתינוק, כשהוא מצויד בסכין חדה, מצית וברנר. הוא הוציא את העריסה מהחדר, דקר את המנוחה אשר שכבה במיטה, עשר דקירות לפחות שגרמו למותה. בהמשך, שיסף את גרונה של המנוחה, הביא את התינוק לבית הוריו, חזר ליחידת הדיור, והצית את המזרן שעליו שכבה המנוחה. הבת ש' הובהלה לבית חולים לנוכח שאיפת עשן ואושפזה למשך הלילה כשהיא סובלת מהרעלת עשן. המחלוקת בתיק מתמקדת בנסיבות שהובילו את הנאשם להמית את רעייתו, וביסוד הנפשי של הנאשם - האם החלטתו להמית את המנוחה הייתה החלטה ספונטנית בלהט ויכוח שהתגלע ביניהם בחדרם או שמא מדובר במעשה המתה שבוצע לאחר תכנון מוקדם.
כב' השופטת מ' גרינברג פסקה כי במסגרת הרפורמה בעבירות ההמתה - תיקון 137 לחוק העונשין, נחקקו שתי עבירות רצח, עבירת הרצח הבסיסית ועבירת הרצח בנסיבות מחמירות המיועדת למקרים החמורים ביותר של המתת אדם, המגלמים חומרה מוסרית מיוחדת. החומרה היתרה הגלומה בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות, נובעת מכך שביצוע מעשה הרצח הוא פרי של שקילה וקבלת החלטה מושכלת ביחס לטיב מעשה ההמתה ותוצאתו, באופן המגביר את מידת אשמו המוסרי של מבצע המעשה. כוונת המחוקק הייתה להחריג מגדרי הסעיף מקרי המתה שבוצע בהם מעשה מכוון, אך בלהט הרגע וללא תכנון מוקדם. עם זאת, לא ניתן להסתפק רק ביסוד שלילי של העדר ספונטניות או העדר קינטור סובייקטיבי כדי להוכיח את התקיימות החלופה, אלא יש להצביע על ממצאים פוזיטיביים המעידים על הליך ממשי של שקילה. נקבע כי באשר לתכנון, נדרש תכנון מוקדם למעשה הרצח, וזה אינו יכול להתגבש במהלך מעשה ההמתה עצמו. כמו כן, נדרש תכנון איכותי שמתבטא בפעולות הכנה לביצוע הרצח, כגון הצטיידות בכלי רצח, הכנת זירת הרצח, ובחירת עיתוי מתאים. בנגע לרכיב השקילה וההחלטה להמית, נדרש כי עיתוי השקילה וגיבוש החלטה להמית לא יתבצע במהלך מעשה הרצח, אלא לפניו. כלומר, כוונת נוסח הסעיף היא להחריג מקרי המתה שבוצעו בכוונה ספונטנית, ולאבחן בין רצח שקול לרצח שמבוצע בלהט הרגע. אין מדובר בחלוקה דיכוטומית לרצח מתוכנן שתוכנן לפרטי פרטים מבעוד מועד, לבין החלטה להמית ספונטנית שמתקבלת תוך כדי האירוע, אך נדרש כי התכנון או הליך השקילה יתגבשו טרם ביצוע מעשה ההמתה, ויעמדו כל אחד בפני עצמו ובמנותק מהרצח באופן מהותי.
מן הכלל אל הפרט, נקבע כי יש לקבל טענות המדינה, להרשיע את הנאשם ברצח המנוחה בנסיבות מחמירות שנעשה לאחר שקילה ממשית וגיבוש החלטה להמית. מעשיו של הנאשם והלך רוחו עובר למעשה הרצח, אופן ביצוע מעשה הרצח והתנהלות הנאשם לאחריו מעידים כולם כי מדובר ברצח שקול ומחושב, ובמי שגיבש החלטה להמית את רעייתו, ומימש את תכנית הרצח על כל שלביה. הנאשם חשד מזה זמן כי המנוחה בוגדת בו וידע היטב כי היא רוצה להיפרד ממנו. ההתכתבויות בין המנוחה לבין עמיתה לעבודה איששו את חשדותיו ואף העלו בליבו חשש שבכוונתה לעזוב עם ילדיהם את הארץ, אך הם לא היו בבחינת גילוי מפתיע שגרם לו לאיבוד עשתונות. הנאשם התנהל טרם המעשה באופן שקול ומיושב, הצטייד בסכין ובברנר בכוונה להמית את המנוחה ולהציתה, נכנס לחדר השינה בו ישנה, הוציא את התינוק והמיתה בכך שדקר אותה דקירות רבות, לאחר מכן שיסף את גרונה, ערם את בגדיה ותמרוקיה על המיטה שבה שכבה והציתה. גרסת הנאשם לפיה נכנס לחדר כדי לשוחח עם המנוחה ואינו זוכר מה עשה ואיך נגרם מותה היא גרסת בדים, שקרית וחסרת התכנות. הצטיידות בסכין ובברנר טרם הרצח מעידה על כוונתו הברורה לרצוח את המנוחה, ולפעולה זו של הנאשם חשיבות רבה, שעה שמדובר בפעולת הכנה מובהקת, המלמדת כי גיבש החלטה להמית את המנוחה עובר למעשה הרצח.
בנוסף לאמור, נקבע כי עדות הנאשם הותירה רושם שלילי ובלתי מהימן. זכרונו החלקי, שקריו הרבים בחקירותיו ובעדותו, תשובותיו המתחמקות, הסתירות ואי ההתאמות בגרסאותיו מלמדים כולם כי לא ניתן לתת בו אמון. גרסתו הכבושה, גם לאחר שהודה במעשה הרצח, נותרה חלקית ומחוררת, זכרונו ה"סלקטיבי" של הנאשם הותאם לצרכיו, כשהיעדר הזיכרון בסוגיות שבלב העניין בולט על רקע זכרונו, לפרטי פרטים, לגבי פרטיים שוליים. הנאשם ניסה להתחמק באמצעות חורי זיכרון שלא היו ולא נבראו מתיאור פעולותיו האלימות, ובכך להרחיק את עצמו מהמתת המנוחה ולהסיר את אחריותו למעשיו החמורים. הוא נקט בסדרת פעולות אלימות שבוצעו באופן מתוכנן ונחוש כדי לוודא את מותה של המנוחה, ואינו מסוגל להישיר מבט ולהודות בפה מלא ובכנות בכך שרצח את אשתו באופן קשה ומבעית. הנאשם לא גילה כל אמפתיה או חרטה כנה על מעשיו, הוא לא תופס את עצמו כלל כאדם אלים אלא כמי שרעייתו לא הותירה לו ברירה ואילצה אותו לפעול באלימות. לתפיסתו המנוחה היא שעשתה טעות שאין לה מחילה והיא זו שתישא בהשלכות הקשות של מעשיה.
נוכח האמור, נקבע כי פעולותיו של הנאשם במהלך מעשה הרצח, לפניו ולאחריו מעידות ללא צל של ספק כי פעל באופן שקול, מאורגן ומתוכנן מתוך כוונה ברורה לגרום למותה של המנוחה ורצון בהתגשמותה. הוא הצטייד בשני סוגים של כלי רצח: סכין וברנר, הגיע עם תכנית סדורה לבצע את הרצח והחלטתו לא הייתה תלויה בתגובת המנוחה, וטרם הצית את החדר, הכין שוב את הזירה ולא שכח לרגע את בנו התינוק שהותיר מחוץ לחדר, והורידו לבית הוריו. מדובר בפעולה שקולה ומיושבת, המעידה על קור רוח וחשיבה מאורגנת ורחוקה מאד מהתנהלות המעידה על איבוד שליטה. דרך המתת המנוחה מהווה אינדיקציה נוספת לכך שהמעשה בוצע לאחר הליך ממשי של שקילה. מעשה המתה תלת שלבי הכולל דקירות, שיסוף, ולאחר מכן הצתה כשלעצמו שולל את האפשרות כי מדובר היה במעשה ספונטני. אין מדובר במעשה רצח שבוצע באבחה אחת ברגע של התלהטות יצרים, אלא במעשה רצח רב שלבי שנמשך לא פחות מחצי שעה. מדובר במקרה מובהק של רצח שקול הרחוק מרחק רב מרצח ספונטני על רקע של סערת נפש או אובדן עשתונות רגעי. הנאשם פעל בעקבות החלטה רציונלית ולא מתוך קושי ניכר לשלוט ביצריו.
עם זאת, נקבע כי יש לזכות את הנאשם מביצוע עבירת רצח בנסיבות מחמירות באכזריות מיוחדת, ולו מחמת הספק. מעשה ההצתה בוצע לאחר מות המנוחה ולא גרם למנוחה סבל עודף, עוד לא ניתן לומר שהרצח בוצע לעיני ילדיה או בנוכחותם. מכלול מעשיו מלמד כי רצה במותה, והוא עשה ככל שאפשר, דקר, שיסף והצית, כדי לוודא שתכנית הרצח שגיבש תושלם בהצלחה. מעשיו גרמו סבל רב למנוחה וגלומה בהם מידה רבה של אכזריות שאינה אכזריות חריגה ומיוחדת. הנאשם הורשע ברצח בנסיבות מחמירות וזוכה מביצוע הרצח באכזריות מיוחדת. בנוסף הורשע בעבירה של הצתה וגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
לסיכום, הנאשם הורשע ברצח בנסיבות מחמירות
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד רועי לוס; הנאשם יוצג ע"י: עו"ד שירן ברגמן
