העליון דוחה ערעור על חומרת העונש שנגזר על שני צעירים יהודים שתקפו משפחה בחווארה בגרזן ובאבנים. עבירות אלימות ממניע גזעני שומטות את הקרקע תחת הסדר החברתי הבסיסי, ופוגעות בגופם, רכושם וכבודם של הקורבנות. הדבר מזיק ליציבות באזור וליכולת כוחות הביטחון לשמור על ביטחונם של פלסטינים ויהודים כאחד
עסקינן בערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו הושת על המערער 1 עונש מאסר בפועל למשך 42 חודשים, ועל המערער 2 עונש מאסר בפועל למשך 36 חודשים, בגין הרשעתם באירוע תקיפה ממניע גזעני שבוצע בכפר חווארה בחודש מרץ 2023. המתלוננים, חמישה בני משפחה, הגיעו לסופרמרקט בחווארה לצורך עריכת קניות. כאשר סיימו ונכנסו לרכב, תקפו המערערים את הרכב ויושביו באמצעות גרזן ואבנים. במהלך האירוע המערערים והאחרים צעקו "מוות לערבים", וכן הותז גז פלפל לתוך הרכב והמתלוננים כולם נפגעו ממנו. בית המשפט קבע כי חלקו של המערער 1 באירוע משמעותי יותר, וזאת בין היתר מאחר שעשה שימוש בגרזן במהלך התקיפה. לצד זאת, צוין כי המערערים והאחרים פעלו "בחבירה ספונטנית", ואחראים בצוותא למעשים שבוצעו במהלך האירוע. ניתן משקל לגילם הצעיר של המערערים ולעובדה כי הודו במיוחס להם ובכך חסכו בזמן שיפוטי. תסקיר המבחן בעניינו של המערער 1 קבע כי הוא מתקשה לקחת אחריות, אינו "בשל" לשילוב בהליך טיפולי, וקיימת רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות אלימות. משכך, שירות המבחן המליץ על הטלת ענישה מוחשית ומרתיעה בדמות מאסר בפועל. בתסקיר בעניינו של המערער 2, פורט כי הוא לוקח אחריות על מעשיו, מבין את השלכותיהם ומצר על כך. לצד זאת, צוין גם כי קיים סיכון להישנותה של התנהגות אלימה. בהתאם, שירות המבחן המליץ אף בעניינו על השתת ענישה מוחשית.
המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי "התעלם" מהרקע לביצוע העבירה, ובכלל זה "אלימות קשה ומתמשכת של פלסטינים" והעובדה כי "ההגעה למקום נבעה בשל פגיעה במתיישבים ויידוי אבנים לעבר רכבם".
לעמדת המדינה, מדובר ב"לינץ'" של ממש בשלושה דורות של משפחה אחת, שכל חטאה הייתה שנסעה לערוך קניות.
כב' השופט י' אלרון פסק כי יש לדחות את הערעור. המערערים פגעו במתלוננים, בני משפחה אחת שלא עשו להם דבר, על רקע מוצאם ותו לאו. עבירות מסוג זה, המבוצעות מתוך מניעים גזעניים, נושאות חומרה יתרה, המגולמת בין היתר בהכפלת העונש המרבי הקבוע בצד עבירת הבסיס. לעונש המרבי משקל מיוחד בגזירת הדין במקרים שבהם קיים הסדר החמרת ענישה ספציפי, באופן המשקף בבירור את עמדתו הנורמטיבית-ערכית של המחוקק, המבטאת את הפגם המוסרי החמור בעבירות אלה. יתרה מכך, כשמדובר בעבירות המבוצעות ממניע גזעני, שיקולי הרתעה והגנה על שלום הציבור מקבלים את הבכורה על פני שיקולי ענישה אחרים. עבירות אלימות המבוצעות מתוך מניע גזעני שומטות את הקרקע תחת הסדר החברתי הבסיסי, ופוגעות בגופם, רכושם וכבודם של הקורבנות על לא עוול בכפם. משכך, בית המשפט העליון הדגיש לא פעם את הצורך בענישה מוחשית ומרתיעה בעבירות מסוג זה. בעניין דנן, המשך התקיפה האלימה והקשה נמנע רק בשל בריחת בני המשפחה מהמקום, ולא – אין לדעת כיצד היה אירוע אלים זה מסתיים.
יתרה מזו, נקבע כי ביצוע המעשים בתקופה של מתיחות ביטחונית מהווה אף הוא שיקול לחומרה בגזירת העונש. בניגוד לטענות המערערים, העובדה כי לאירוע קדמו לטענתם חיכוכים אלימים בין פלסטינים ליהודים באזור, אין בה כהוא זה כדי להצדיק או להפחית מחומרת מעשיהם. מיותר לתאר את רגעי האימה של המשפחה הלכודה ברכבה לנוכח המעשים המתוארים. ליבוי האלימות על ידי המערערים והאחרים, באמצעות תקיפת חפים מפשע, יש בו גם כדי להזיק ליציבות הביטחונית באזור וליכולת כוחות הביטחון לשמור על הסדר ועל ביטחונם של כלל תושבי האזור – פלסטינים ויהודים כאחד. על בתי המשפט לנקוט בגישה מחמירה כלפי המנסים ליטול את החוק לידיהם, בפרט בתקופה של מתיחות ביטחונית. העונש שנגזר על המערערים הולם את חומרת מעשיהם, ואף מקל עמם.
לסיכום, הערעור נדחה.
המערערים יוצגו ע"י: עו"ד דוד הלוי; עו"ד עדי קידר; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד נועה עזרא רחמני
