העליון קובע לראשונה כי כספי פנסיה שלא מומשו בחיי החייב, ובית המשפט של חדלות פירעון לא אישר את העברתם לנאמן עובר לפטירתו של החייב, שייכים לנהנים. העברת כספי הפנסיה בהליך חדלות פירעון לידי הנאמן, מבלי שניתן בעניין זה צו שיפוטי, אינה מתיישבת עם ההגנות שביקש המחוקק להקנות לכספי הפנסיה
השאלה במרכזו של הערעור דנן הינה למי מוקנים כספי הפנסיה של אדם שהוכרז כחדל פירעון, ובטרם ניתנו על ידי בית משפט של חדלות פירעון הוראות ביחס לכספים אלה, הלך לעולמו. האם הכספים שייכים לנהנים על פי תנאי ההסדר הפנסיוני או לקופת הנושים. השאלה המשפטית, המצויה בתפר שבין דיני חדלות הפירעון לדיני הירושה, לא הוסדרה באופן מפורש באף אחד מהסדרי החוק הרלוונטיים, והדבר הביא לפסיקה סותרת, ובהינתן חשיבותה יש לקבוע לגביה הלכה מחייבת. בשנת 2016, החייב הוכרז כחדל פירעון, ובהתחקות אחר נכסיו לצורך פירעון חובותיו, לא נמצאו נכסים בני מימוש, למעט כספי פנסיה שנצברו לטובתו בקרן הפנסיה המנוהלת על ידי מנורה. החייב נפטר בסוף שנת 2021, בטרם אישר בית המשפט קמא תכנית פירעון לצורך מתן הפטר. לבקשת הנאמן, ניתן צו מניעה ואיסור דיספוזיציה בכספי הפנסיה. בית המשפט המחוזי קבע כי כספי הפיצויים מקרן הפנסיה של המנוח, החייב, המנוהלים על ידי מנורה, יועברו לידי הנאמן על נכסי החייב, לטובת קופת הנשייה. מנורה סוברת כי לא ניתן לממש לאחר מותו של העמית את כספי הפנסיה שלא היו נזילים בחייו. היורשים מצטרפים לעמדתה ומוסיפים כי מעת שלא נפדו כספי הפיצויים בחייו, עם מותו של החייב מוקנים הם ליורשיו מכוח זכות עצמאית הנובעת מההסכם בין החייב למנורה, אשר על פי חוק הירושה מוחרגת מהעיזבון. אף לעמדת הכנ"ר, חוק הירושה קובע כי כספים שיש לשלם עקב מותו של העמית יוחרגו מנכסי העיזבון, וממילא ממסת הנכסים המוקנים לנאמן, ובכך ניתנת העדפה לזכאים לכספים עקב מותו של אדם על פני נושי העיזבון. לשיטתו של הנאמן, כספי הפיצויים המוחזקים בידי מנורה הוקנו זה מכבר לקופת הנושים, עת הוכרז החייב כחדל פירעון בשלהי שנת 2016, ובטרם הלך לעולמו.
כב' השופט ע' גרוסקופף פסק הלכה, לפיה כספי פנסיה שלא מומשו בחיי החייב, בין אם כספי תגמולים ובין אם כספי פיצויים, ושבית המשפט של חדלות פירעון לא אישר את העברתם לנאמן לטובת קופת הנושים עובר למועד פטירתו של החייב, שייכים לנהנים על פי תנאי ההסדר הפנסיוני. כך, הן לפי הדין שחל לפי הסדר חדלות הפירעון הישן – פקודת פשיטת הרגל, והן לפי הדין החל לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. המונח "כספי פנסיה" משמש בפסק הדין לתיאור כל סוג של כספים שמהווים חלק מהחיסכון הפנסיוני של אדם - בין אם מדובר בכספי תגמולים או בכספי פיצויים, ובין אם נחסכו בקרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים. הליך חדלות הפירעון דנא הוגש בטרם נחקק חוק חדלות פירעון, עם זאת, ההכרעה תקפה הן להליכי חדלות פירעון המתנהלים על פי פקודת פשיטת הרגל והן לאלו שמתנהלים לפי חוק חדלות פירעון. עת מוכרז חייב כחדל פירעון, מורה סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל, כי נכסיו מוקנים לנאמן לצורך חלוקתם בין נושיו. כספי פנסיה שנצברו בקופת גמל, קרן פנסיה או קופת ביטוח אינם נכסים המועברים ישירות לנאמן, אלא ניתן להעבירם רק באישורו של בית המשפט. אישור כאמור לא יינתן מקום בו מדובר בכספים שנצברו למטרת קצבה וטרם הגיע המועד לתשלומם. במקרה שבו מנוהל הליך חדלות פירעון, הקניית נכסי החייב לידי הנאמן ממשיכה לעמוד בתוקפה גם לאחר פטירת החייב, ואין הנכסים משוחררים לידי העיזבון, אלא לאחר פירעון כל החובות לנושים. בדיני הירושה קיימת הגנה מיוחדת המוקנית לכספי הפנסיה. בהיעדר קביעה אחרת במסגרת תנאי ההסדר הפנסיוני, כספי פנסיה אינם נמנים עם הנכסים המחולקים ליורשיו של אדם, ואינם חשופים לתביעות נושי העיזבון בגין חובות שהותיר אחריו הנפטר. יש ליישב בין ההסדרים, שכן, הוראת סעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל (וסעיף 228 לחוק חדלות פירעון) אינה מתייחסת למצב של פטירת החייב, והוראת סעיף 147 לחוק הירושה נעדרת התייחסות למצב של חוסר סולבנטיות המוריש.
בהמשך לאמור, נקבע כי כאשר עסקינן באדם שנוהל לגביו בחייו הליך חדלות פירעון, ונותרו לזכותו כספי פנסיה שצבר ולא מימש, בין אם כספי תגמולים ובין אם כספי פיצויים, אשר לא ניתן צו שיפוטי למימושם במסגרת הליך חדלות הפירעון עובר לפטירתו, יש להקנות את אותם כספים לנהנים על פי תנאי ההסדר הפנסיוני, ולא לקופת הנושים בהליך חדלות הפירעון. משמעות הדברים, מבחינת הליכי חדלות הפירעון, היא שככל שלא ניתנה עובר לפטירתו של החייב הוראה למימוש כספי הפנסיה על ידי בית משפט של חדלות פירעון מכוח סעיף 85(א1) לפקודת פשיטת הרגל או סעיף 228 לחוק חדלות פירעון, פוקעת הסמכות לעשות כן עם פטירת החייב. מבחינה תכליתית, העברת כספי הפנסיה בהליך חדלות פירעון לידי הנאמן, מבלי שניתן בעניין זה צו שיפוטי, אינה מתיישבת עם ההגנות שביקש המחוקק להקנות לכספי הפנסיה. מבחינה מהותית, משלא מומשו כספי הפנסיה בחייו של החייב, עם מותו פקעה מבחינה חוזית זכותו לקבלת אותם כספים, והומרה בזכות הנהנים. מכאן שאף אם כספי הפנסיה הוקנו לנאמן או לניהולו עם מתן צו חדלות הפירעון, משלא מומשו במהלך חיי החייב –אין לנאמן יותר משמקנים תנאי ההסדר הפנסיוני לחייב. מבחינת שיקולי מדיניות, חוק חדלות פירעון מורה כי בין אם הליך חדלות הפירעון נפתח עובר למותו של החייב ובין אם נפתח לאחריו, ההליך מנוהל נגד נכסי העיזבון בלבד, ממנו כאמור מוחרגים כספי הפנסיה שטרם מומשו.
כיוצא מן האמור, נקבע כי כספי פנסיה, בין אם כספי תגמולים ובין אם כספי פיצויים, אשר נצברו לטובתו של אדם שהוכרז כחדל פירעון אצל קרן פנסיה, קופת גמל או חברת ביטוח, ולא מומשו עובר לפטירתו, ואף לא ניתנה בעניינם הוראת בית משפט של חדלות פירעון בטרם הלך לבית עולמו – יוקנו לנהנים על פי תנאי ההסדר הפנסיוני, ולא לקופת הנושים. אכן, משמעות הדבר במקרים מסויימים היא הותרת הנושים בפני שוקת שבורה, בהיעדר נכסים אחרים של החייב, עם זאת, מרגע שנקבע בסעיף 147 לחוק הירושה כי כספי הפנסיה אינם בגדר העיזבון, הרי שעם הפטירה אין הם משמשים עוד את פירעון חובות המנוח, אלא את צרכיהם של הנהנים על פי תנאי ההסדר הפנסיוני. סעיף 147 לחוק הירושה, קובע כלל קטגורי, המשקף תכלית סוציאלית עקרונית, שאינה תלויה בהפעלת שיקול דעת שיפוטי פרטני בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. לפיכך, יש לפסוק כי כספי הפנסיה שלא מומשו עובר לפטירה, ואף לא ניתן צו שיפוטי למימושם, הם נכס שלנאמן אין זכויות לגביו לאחר הפטירה, מאחר שהוא שייך לנהנים בלבד – זאת בין אם במקרה הקונקרטי מדובר בתוצאה התואמת את תחושת הצדק ובין אם לאו.
מהלכה למעשה, נקבע כי במקרה דנן, לא התבקשה על ידי הנאמן, וממילא לא ניתנה על ידי בית המשפט של חדלות פירעון, הוראה לפי סעיף 85(א1) לפקודת פשיטת הרגל להעברת כספי הפנסיה, ובכלל זה כספי הפיצויים, לטובת קופת הנושים טרם פטירתו של החייב המנוח. נוכח האמור, יש לקבוע כי כספי הפנסיה של החייב, ובכלל זה כספי הפיצויים, לא הוקנו לנאמן עובר למותו של החייב, ועל כן, שגה בית המשפט קמא שעה שהורה על העברתם לקופת הנושים, באשר הזכאות להם נתונה לנהנים על פי תקנון קרן הפנסיה, כמצווה בסעיף 147 לחוק הירושה. יש לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט קמא ולהורות על העברת מכלול כספי הפנסיה שנצברו לזכותו של החייב המנוח, ובכללם כספי הפיצויים, לטובת הנהנים על פי תקנון הפנסיה של מנורה – הם יורשי החייב בנסיבות העניין.
לסיכום, הערעור מתקבל.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד מעיין אלישע; עו"ד מתן דביר; המשיב 1 יוצג ע"י: עו"ד רונית לוי; עו"ד צבי שוורץ
המשיב 2 יוצג ע"י: בעצמו (עו"ד אופיר פדר); עו"ד גלית שוקרון; עו"ד מאיר גרוס; המשיב 3 יוצג ע"י: עו"ד אסף ברקוביץ'; עו"ד סיגל חביב
