סכום כסף שהאם העבירה לידי ביתה ובת זוגה לשעבר, לצורך רכישת דירה משותפת, אינו מתנה אלא הלוואה שיש להשיב עם מכירת הדירה לעת פרידה. בנות הזוג ידעו מה משמעות לקיחת ההלוואה במסגרת "משכנתא הפוכה", תוך משכון דירת האם, הן אלה שיזמו, ופעלו באופן אקטיבי ללקיחתה, ואלמלא זאת, לא היו יכולות לרכוש את דירתן
האם סכום כסף שהאם העבירה לידי ביתה ובת זוגה לשעבר, לצורך תשלום ההון העצמי לרכישת דירת מגורים משותפת, ניתן להן במתנה, או שמא כהלוואה, באופן שעם פירוק השיתוף בדירה על דרך מכירתה, יש לחייבן בהחזר ההלוואה, זו השאלה במרכזו של ההליך דנן. הנתבעות הינן בנות זוג לשעבר, אשר חיו כ"ידועות בציבור" משנת 2014 ועד לשנת 2024. בחודש דצמבר 2019, נטלה האם- התובעת, הלוואה בסך של 299,300 ₪ מחברת "כלל", מסוג "משכנתא הפוכה", תוך משכון דירת המגורים שלה. בנות הזוג רכשו דירה, אולם בתחילת שנת 2024, הן נפרדו וניתן צו לפירוק השיתוף בדירה. האם טוענת שמדובר בהלוואה ולא במתנה, בת הזוג לשעבר טוענת מנגד כי מדובר במתנה. לטענתה האם התאכזבה הפרידה, התחרטה על מתן המתנה, ומבקשת כיום בדרכים פסולות, לחזור בה ממנה.
כב' השופטת ה' אוחיון גליקסמן פסקה כי יש לקבל את התביעה ולקבוע כי חזקת המתנה נסתרה, באופן המלמד על הענקת הלוואה, ולא מתנה. מקום בו הצדדים למחלוקת הינם בני משפחה, שמתקיימים ביניהם יחסי קרבה, יוטל בנסיבות מסוימות הנטל להוכיח שאין מדובר במתנה על כתפי הצד הנותן. "חזקת המתנה", חלה בנסיבות בהן מערכת היחסים בין הנותן למקבל מתאפיינת ביחסי קרבה משפחתית, המאופיינים בדאגת הצד הנותן לרווחתו הכלכלית של הצד המקבל, כך שיהיה זה טבעי להניח שמדובר במתנה. מתן הלוואה או מתנה בין קרובים אינו מחייב מסמך בכתב וזאת נוכח טיבה של מערכת יחסים משפחתית ויחסי אמון. לפיכך, על קיומה של הלוואה או מתנה, לפי העניין, ניתן ללמוד מאומד דעת הצדדים בנסיבות המקרה הקונקרטי. האם לא יזמה ולא הייתה מעורבת בהליך לקיחת המשכנתא ההפוכה, והגורם שהניע את התהליך, והיה "הרוח החיה" מאחורי המהלך, היו בנות הזוג. בת הזוג לשעבר העידה באופן הפכפך, ושינתה גרסאות, וניכר שניסתה להרחיק עצמה מהליך לקיחת המשכנתא ההפוכה. גרסתה לפיה היא קיבלה את הכסף במתנה ובהפתעה, וכי כל המהלך היה בהובלת הבת, בניסיון להרחיק עצמה מהאחריות להשבת הסכום, התגלתה כגרסת בדים. בת הזוג לשעבר עשתה בדיקה ומחקר מעמיק, הייתה מעורבת בתכנון הפרטים אל מול יועצת המשכנתאות, וידעה היטב מהי הנפקות של משכנתא הפוכה. היא הייתה "מושקעת" בהחלטה, והמתווה שגובש היה השגת ההון העצמי באמצעות הלוואת משכנתא, שתילקח באופן פורמאלי ע"י האם, תוך ניצול זכאותה למשכנתא הפוכה, כאשר דה פקטו - יהיה זה באחריות בנות הזוג להשיבה. גרסת בת הזוג לשעבר, לפיה מעולם לא ראתה בכספים כהלוואה שעליה לשאת בתשלומיה, עומדת בסתירה מהותית למעורבותה המשמעותית בקבלת הכספים.
זאת ועוד, נקבע כי על בנות הזוג לשעבר להשיב את ההלוואה במועד פירוק השיתוף, כפי ערכה במועד זה, זאת, נוכח אומד דעתם של הצדדים, וכמתחייב מעקרון תום הלב ודיני עשיית עושר ולא במשפט. האם היא אישה מבוגרת, המתקיימת מקצבת זקנה, ואינה עתירת ממון ונכסים. היא הסכימה למשכן את דירתה היחידה, באמצעות הלוואת משכנתא, שניטלה ביוזמת ובהובלת בנות הזוג - על מנת שיהיה להן את ההון העצמי הדרוש לרכישת דירה משותפת. האם הסתמכה על כך שכספי ההלוואה יוחזרו לה ככל שהיא תידרש לכך, או במקרה בו הדירה תימכר. הדירה של בנות הזוג, היוותה בטוחה מספקת עבור האם להשבת ההלוואה. בנות הזוג ידעו מה משמעות לקיחת ההלוואה במסגרת "משכנתא הפוכה", ושמדובר בהלוואה הצוברת ריביות משמעותיות, אותן יש להשיב במועד הפירעון. הן אלה שיזמו, קידמו, ופעלו באופן אקטיבי ללקיחת המשכנתא ההפוכה, ואלמלא זאת, לא היו יכולות לרכוש את הדירה. בנות הזוג לשעבר ישיבו את ההלוואה לידי האם - כל אחת תשיב את מחצית יתרת ההלוואה במועד הפירעון, מועד פירוק השיתוף בדירה המשותפת שבבעלותן.
לסיכום, התביעה מתקבלת.
התובעת יוצגה ע"י: עו"ד הנייה; הנתבעת 1 יוצגה ע"י: עו"ד גביזון; הנתבעת 2 יוצגה ע"י: עו"ד אבן חיים
