קרנות פנסיה וותיקות נוקטות בהפליה של מבוטחים ברציפות זכויות ביותר מאחת מהקרנות, לעומת מבוטחים בקרן אחת הזכאים להחזר דמי גמולים אם המשיכו לעבוד לאחר גיל פרישה. פרשנות הקרנות והמאסדר, גורמת לפגיעה ב"אחידות במערך הזכויות" תוך הפליתם לרעה של מבוטחי הקבוצה בניגוד להוראות חוק הביטוח
עסקינן בערעור על החלטת בית הדין האזורי, שבה נדחתה בקשת המבוטחים בהסדרי רציפות זכויות בקרנות הפנסיה, לאישור תובענה כייצוגית נגד קרנות הפנסיה. מדובר בקרנות פנסיה ותיקות גירעוניות, אשר ההצטרפות להן נחסמה למבוטחים חדשים כבר בשנת 1995. המערערים הצטרפו לקרנות שבהסדר לפני שנת 1995, כאשר ההצטרפות הייתה של כלל עובדי המעסיק, בדרך כלל מכוחם של הסכמים קיבוציים המחייבים את הצטרפות העובד מבלי לקבל את הסכמתו. בהתאם לתקנון האחיד, שיעור הקצבה המרבי שמבוטח זכאי לצבור הוא 70% מהשכר הקובע. על מנת להגיע לשיעור המרבי על מבוטח לצבור 35 שנות חברות בקרן הפנסיה. מבוטח שהגיע לגיל פרישה יכול לדחות את יציאתו לקצבת זקנה ולצבור חודשי ביטוח נוספים המזכים בשיעורי קצבה מוגדלים. תקנה 14(ג) לתקנון האחיד, קובעת שמבוטח שדחה את פרישתו וצבר את שיעור הקצבה המרבי, יקבל החזר בדיעבד של דמי הגמולים המשולמים על ידו לקרן הפנסיה בתקופת דחיית הפרישה. כתוצאה ממעבר בין מקומות עבודה בוטח כל אחד מהמבוטחים ביותר מאחת מקרנות הפנסיה, כך שבכל אחת מהקרנות נצברו פחות מ - 35 שנות חברות, אך תקופת החברות הכוללת עולה על 35 שנים. עם הגעתם לגיל פרישה הסתבר למבוטחים, כי לגישת הקרנות הם אינם זכאים להחזר דמי גמולים, בניגוד לחבריהם שבוטחו בקרן אחת בלבד, ובחרו לדחות פרישתם. לטענתם, כל מבוטח בהסדרי רציפות שצבר 70% פנסיה ודחה את פרישתו זכאי להחזר דמי גמולים. השאלה הינה האם חלה על קבוצת המבוטחים בהסדר רציפות זכויות רישת סעיף 50(ב) לתקנון האחיד לפיה "כל הוראות התקנון" - לרבות הוראת תקנה 14(ג) - יחולו, או שמא בנסיבות העניין קיים הסדר ספציפי בתקנון האחיד למבוטחים בהסדרי רציפות זכויות המעוגן בתקנה 50ב., כטענת הקרנות, ולפיכך חלה סיפת התקנה, השוללת את תחולת תקנה 14(ג).
כב' השופט ר' פוליאק פסק כי יש לקבל את הערעור. ישנה חשיבות רבה במניעת פגיעה בזכויות העובד המבוטח עקב החלת רציפות זכויות, כתוצאה מהמעבר בין מקומות העבודה. הוראות הסכם הרציפות נכפו על מבוטח, גם אם העדיף שלא להחילו במטרה להגיע לתנאים מצטברים עדיפים בשתי קרנות שונות, כדי שלא להפלותו לטובה ביחס למבוטח שבוטח באותה תקופה בקרן אחת בלבד. מבוטח המגיע לשיעור הפנסיה המרבי טרם הגעתו לגיל פרישה, וממשיך בחברותו בקרן עד לגיל הפרישה, זכאי בגין השנים שעד לגיל הפרישה ל"מענק שנים עודפות"- החזר חלקי בגין חודשי הביטוח העולים על 420 חודשים (35 שנים). המטרה היא לתמרץ את מי שממשיך בביטוחו בקרן למרות שכבר צבר את שיעור הקצבה המרבי. מהוראות תקנה 52 לתקנות, המקנה גם למבוטחים בהסדרי רציפות זכויות זכות לקבלת המענק, עולה כי הזכות להחזר דמי גמולים בתקופת דחיית הפרישה היא "מקרה פרטי" של מענק שנים עודפות. דהיינו, הזכות להחזר דמי גמולים אינה אלא מענק שנים עודפות בשיעור גבוה יותר (החזר מלא של דמי גמולים) בתקופת דחיית הפרישה.
בהמשך לאמור, נקבע כי הנחת נוסח התקנון האחיד היא כי תקנה 14(ג), שעניינה בהחזר דמי גמולים ששולמו בדחיית פרישה, עשויה לחול גם בעניינו של מי שנמצא בהסדר רציפות זכויות, כאשר "קו הגבול" המבחין בין מענק שנים עודפות לבין החזר דמי גמולים, המשולמים למבוטח הוא גיל פרישה. הקרנות לא נתנו הסבר להבחנה בין מבוטח בקרן אחת לבין מבוטח בהסדר רציפות לעניין החזר התשלומים העודפים בתקופת המשכת חברות. תרומת דחיית הפרישה לשיפור העתידי בשיעור הפנסיה - העלאת ממוצע יחסי השכר ובעקבותיו השכר הקובע - נחזית להיות שולית ביחס לוויתורו של המבוטח שדוחה פרישה ולתשלום השוטף של דמי הגמולים. באין הסבר ענייני להבחנה בין המבוטחים, שאינה עולה בקנה אחד עם תכלית הסדר הרציפות, פרשנות הקרנות והמאסדר עולה כדי הפליה לכאורית של המבוטחים בהסדרי רציפות זכויות ואין בה הסבר מדוע זכאי מבוטח בהסדר רציפות לקבלת מענק שנים עודפות עד להגיעו לגיל פרישה אך אין הוא זכאי להמשך קבלתו, כ"החזר דמי גמולים", לאחר מכן.
נוכח האמור, נקבע כי הקרנות לא הצביעו על הבחנה של ממש בין חברי הקבוצה לבין כלל עמיתי הקרנות, שיש בה כדי להצדיק את ההימנעות מתשלום החזר דמי גמולים. הן לא הבהירו מדוע זכאים חברי הקבוצה להחזר חלקי של דמי גמולים בגין השנים העודפות מעבר לשנים המזכות בקצבה בשיעור מרבי בתקופה שעד להגעתם לגיל פרישה (מענק שנים עודפות), כפי שזכאים יתר המבוטחים, אך לא לתקופה שלאחריו (החזר דמי גמולים). בנסיבות אלה פרשנות הקרנות והמאסדר, גורמת לפגיעה ב"אחידות במערך הזכויות" של מבוטחי הקרנות שבהסדר תוך הפלייתם לרעה של מבוטחי הקבוצה בניגוד להוראות חוק הביטוח מכוחו כונן ונוסח התקנון האחיד. המחלוקת ממוקדת בפרשנות של תקנה בתקנון האחיד בעטיה נגרם או צפוי להיגרם נזק קצוב, שניתן לחשבו בנקל, בשיעורים משתנים לכל חברי הקבוצה. מדובר באי קיום הוראות התקנון האחיד תוך הפלייה, שלא הוצגה ההבחנה המותרת שבבסיסה, בין חברי הקבוצה לבין כלל מבוטחי הקרנות שבהסדר, ומשכך התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. ההליך מוחזר לבית הדין האזורי להמשך ניהולה של התובענה הייצוגית.
לסיכום, הערעור מתקבל.
המערערים יוצגו ע"י: עו"ד שאול ציוני; עו"ד רעות זייטלבך; המשיבות יוצגו ע"י: עו"ד אלישע שור; עו"ד רוית קוטק; מגישת העמדה -רשות שוק ההון יוצגה ע"י: עו"ד דניאל פסי
