כ-450 מורים מבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ עתרו לבית הדין לעבודה בדרישה שלא לכפות עליהם עבודה בתנאי ההסכם. טוענים לצפיפות קשה בחדר מורים, היעדר מקומות ראויים לאכילה בהפסקות ומעט חדרי שירותים
בעתירה שהוגשה באמצעות עורכות הדין ענת שני רבה ותמר ניב ישראל, טענו העותרים כי ארגון המורים התחייב בפניהם, בעל פה ובכתב, כי ההצטרפות לרפורמה תהיה וולנטרית, אולם לטענתם התחייבות זו הופרה באופן בוטה וחמור, תוך הטעיית המורים, ויצירת מצג שווא של וולנטריות, שבפועל לא קוימה כלל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בעתירה טוענים המורים כי חויבו לעבור לשבוע עבודה של 40 שעות, ללא תנאי עבודה מינימליים, וכי הם מבצעים עבודה רבה מהבית מבלי להיות מתוגמלים עליה כלל. לטענתם, כפיית ההסכם פוגעת באינטרס ההסתמכות של רבים מהם, שפנו לתחום החינוך בזכות התנאים הנוחים, ובתמורה השלימו עם השכר הנמוך במשך שנים רבות.
הסכם עוז לתמורה שנחתם בשנת 2011 כלל שינויים דרמטיים בתנאי העסקתם של המורים. במקום שבוע עבודה של 24 שעות לכל היותר, כאשר עבודה נלווית כגון הכנת מערכי שיעור, בדיקת בחינות וקשר עם תלמידים והוריהם, התבצעה בזמנו הפנוי של המורה – נקבע בהסכם מעבר לשבוע עבודה של 40 שעות שבועיות.
תנאי עבודה נוחים? לא בבית ספרנו
לטענת המורים, רבים מהם פנו לתחום החינוך בידיעה שתנאי העבודה הנוחים יחסית יאפשרו שעות פנויות שניתן להקדישן ללימודים, פיתוח קריירות ועיסוקים מקבילים וטיפול במשפחה, ובתמורה לכך הם השלימו עם תנאי עבודה גרועים שכללו שכר נמוך במשך שנים ארוכות. מורים שבתנאי העסקתם עבדו ימים קצרים ובשעות גמישות לא נאלצו לשאת בעול כלכלי נוסף עבור צהרון לילדים, מטפלת או תשלום עבור טיפול בהורים מבוגרים. כעת, לאור תנאי ההסכם, הם ייאלצו לשאת בעול זה או לחילופיו להקטין את היקף משרתם, דבר שיביא לפגיעה קשה בזכויותיהם, לרבות זכויותיהם הפנסיוניות.
המבקשים טוענים כי מדובר בפגיעה קשה בעיקר במורים הוותיקים, שעבדו שנים רבות בשכר נמוך ובתמורה נהנו מתנאי עבודה גמישים, כאשר חלקם עזבו קריירות אחרות. כעת, הם מוצאים עצמם קרחים מכאן ומכאן, שכן מחד הם לא קיבלו כל פיצוי בגין שנים רבות שבהן הם עבדו בשכר נמוך, וכעת, עת הגיעו לשכר סביר, הם נאלצים לעבוד שעות ארוכות ולמעשה לשלם את מחיר העלאת השכר למורים הצעירים.
"ההסכם לא וולונטרי כמו שהבטיחו"
לטענת המורים, לקראת שנת הלימודים הבאה פנו אליהם מנהלי בתי הספר ודרשו מהם להעביר בקשות לשיבוץ בהתאם לתנאי ההסכם. נציגי ארגון המורים הגיעו לבתי הספר והודיעו כי החל משנת הלימודים תשע"ז לא ניתן יהיה לעבוד שלא בתנאי ההסכם ללא אישור ועדת חריגים, שיינתן רק בהתקיים נסיבות חריגות במיוחד, כגון נסיבות בריאותיות מיוחדות. המורים המתינו להחלטותיה של ועדת החריגים, לאור התחייבות ארגון המורים כי זו תשמש צינור להבטחת וולנטריות ההסכם, אולם התברר כי ועדת החריגים דחתה בקשות רבות ללא כל הנמקה, בניגוד להתחייבויות שניתנו להם.
אין מספיק חדרי מנוחה ושירותים
המורים מוסיפים כי הם נדרשו להגדיל את שעות השהייה שלהם בבית הספר, ובתמורה הובטח להם כי ייבנו עבורם פינות עבודה על מנת לאפשר להם לבצע את העבודות "תומכות ההוראה" שביצעו עד כה מהבית בבית הספר. אולם, בעתירה נטען כי בתי ספר רבים לא דאגו לתשתיות מתאימות לשהות מספר רב של מורים במקביל בבית הספר, כגון חדר מנוחה, חדרי שירותים והתוצאה היא היעדר תנאי עבודה מינימליים – צפיפות קשה בחדר המורים והיעדר מקומות ראויים לאכילה, מנוחה ושהות בהפסקות.
בפועל, טוענים המורים, החזון של העברת שעות העבודה שבוצעה מהבית לשעות עבודה בבית הספר אינו מתקיים בפועל. כתוצאה מכך, היקף המשרה של המורים גדל פי כמה והם עדיין מבצעים עבודה רבה מהבית, מבלי להיות מתוגמלים עליה כלל.
עוד מתארים המורים כיצד ועדת חריגים שאליה הם אולצו לפנות בניסיון להשתחרר מתחולת הרפורמה פגעה בפרטיותם והתנהלה באופן פגום תוך הפרה קשה של כללי הצדק הטבעי, עת התנהלה ללא כל קריטריונים ונהלים מוסדרים, מבלי לתת למורים זכות טיעון אמיתית, מבלי לפרט נימוקים לדחיית בקשתם להשתחרר מהרפורמה וללא הליך ערעור מוסדר.
סע"ש 39503-05-16
