בתביעה נגד הנהלת ביהמ"ש טוען התובע כי בתי המשפט לענייני משפחה גובים באופן בלתי סביר אגרת פרוטוקול בכל פתיחת תיק או בקשת ביניים, גם במקרים שבהם לא התקיים דיון בתיק ולא נרשם כלל פרוטוקול. לטענתו, ביטולה של אגרה זו ביתר הערכאות האזרחיות מפלה לרעה את המתדיינים ומחייב השבה במקרים שבהם לא ניתן השירות
בתי המשפט לענייני משפחה גובים אגרת פרוטוקול גם בתיקים שבהם ניתנת החלטה ללא כל דיון ומבלי שנרשם כל פרוטוקול. כך נטען בתביעה ובבקשה לאישורה כתביעה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז. התובע מלין על האגרות בבתי המשפט לענייני משפחה, הגבוהות לטענתו באופן בלתי סביר באופן קיצוני ביחס לערכאות מקבילות, וטוען כי משבוטלה אגרת הפרוטוקול ביתר הערכאות האזרחיות, אסור היה להפלות את המתדיינים בבית המשפט לענייני משפחה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, גיורא שגב, פנסיונר בשנות השבעים לחייו, הגיש בקשה להתמנות כאפוטרופוס לרעייתו בשל מחלתה. עם פתיחת התיק בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, חויב התובע באגרת משפט בסך של 555 שקל, כאשר בשום מקום לא צוין כי הסכום המשולם מורכב למעשה משתי אגרות, בהתאם לתקנות בית המשפט לענייני משפחה – אגרת פתיחת תיק כללי בסך של 483 שקל ואגרת פרוטוקול בסך של 72 שקל.
במסגרת התיק הגיש התובע שתי בקשות ביניים, באמצעות מערכת נט המשפט שאליה מקושרים באי כוחו. לשם הגשת בקשות חויב התובע שוב באגרה בסך של 306 שקל לכל בקשה. גם כאן, מעיון בתקנות עלה כי הסכום מורכב משתי אגרות – אגרת בקשה בכתב בסך של 235 שקל ואגרת פרוטוקול בסך 71 שקל.
בית המשפט נתן צו לפיו התובע מונה לאפוטרופוס לגוף ולרכוש על אשתו, מבלי שהתקיים בתיק כל דיון. גם בשתי הבקשות לא התקיים כל דיון והן ניתנו על סמך תגובות בכתב של האפוטרופוס הכללי. בהתאם, גם לא נרשם פרוטוקול.
בתביעה שהגיש, באמצעות עוה"ד יחזקאל סיבק וגלי עציון, טען התובע כי פסיקת בית המשפט העליון בעניין אגרה קובעת כי נדרשים קשר סיבתי וזיקה בין התשלום לבין השירות. אם שולמה אגרה ולא ניתן השירות, מדובר בגבייה שלא כדין ויש להשיב את הכספים.
עוד הודגש כי אגרת הפרוטוקול בוטלה בכל הערכאות האזרחיות למעט בבתי המשפט לענייני משפחה, ומכאן שהופרה זכותו של התובע לשוויון. בנסיבות אלה, חלה על המדינה חובה מוגברת שלא לגבות ולחילופין להשיב את האגרה בכל התיקים שבהם לא ניתן השירות בבתי המשפט לענייני משפחה.
התובע הוסיף כי בבתי המשפט לענייני משפחה האגרה אף גבוהה באופן משמעותי ובלתי סביר באופן קיצוני ביחס לערכאות מקבילות, ובתי המשפט לענייני משפחה הם הערכאה היחידה שבה משולמת גם אגרה בגין כל בקשת ביניים. "בתי המשפט לענייני משפחה הביאו לדרגת אמנות ממש את גביית הכספים מבעלי דין בבקשות ביניים", נכתב בתביעה. "ולו משום כך מחויבת הנתבעת לנהוג משנה זהירות ולא לגבות אגרה נוספת (אגרת פרוטוקול) במסגרת בקשות ביניים. קל וחומר כאשר לא ניתן השירות שעבורו היא מחויבת".
התביעה הוגשה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט והטעיה, שכן ציבור המתדיינים אינו מיודע כי האגרה שבה הוא מחויב מורכבת משתי אגרות, והוא אינו מעלה על דעתו לבקשת את החזרת אגרת הפרוטוקול במקרים שבהם לא הוקלד כלל פרוטוקול.
ת"צ 63172-06-16
לקריאה נוספת, ראו:
אגרות ביהמ"ש לענייני משפחה יוזלו משמעותית ויושוו לאגרות בתי הדין הדתיים
