המחוזי מחק כתב אישום בגין נהיגה ברמזור אדום, לאחר שהמדינה לא הצליחה להוכיח כי ההודעה על העבירה נשלחה לנהג. נקבע כי אחד המסמכים שעליהם הסתמכה המדינה – פלט ממערכת המחשוב המשטרתית המציין כי דבר הדואר נשלח – אינו קביל ואינו מהווה רשומה מוסדית
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה להרשיע את המערער בעבירה של נהיגה ברמזור אדום. השופטת קלרה רג'יניאנו קבעה כי המסמכים שעליהם הסתמכה המדינה אינם קבילים ואינם מוכיחים כי ההודעה על העבירה נשלחה למערער, ועל כן יש למחוק את כתב האישום מחמת התיישנות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המערער, זכריה פינבלט, קיבל הזמנה למשפט וכתב אישום בגין עבירה של נסיעה באור אדום שביצע לכאורה יותר משנה קודם לכן, אשר תועדה במצלמה.
בדיון בבית המשפט לתעבורה טען פינבלט להתיישנות העבירה. לטענתו, משחלפו למעלה מארבעה חודשים מיום ביצוע העבירה והדוח לא נשלח אליו במהלך תקופה זו, לא ניתן להגיש כתב אישום בגין העבירה. בתגובה, הגישה המדינה שני מסמכים – מסמך מדואר ישראל המלמד כי דבר דואר מסוים נשלח ליחידת הדואר כרכור בפרדס חנה, מבלי שצוין בו שמו וכתובתו של המערער, ופלט שהופק ממערכת המחשוב המשטרתית ובו מופיעים פרטי המערער תוך ציון כי דבר הדואר שנשלח אליו.
בית המשפט לתעבורה דחה את טענת ההתיישנות בהסתמך על המסמכים שהוגשו, ובישיבת ההקראה הודה המערער במיוחס לו, הורשע ונידון לקנס של 750 שקל.
בערעורו טען פינבלט כי המדינה לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה להוכיח בראיות קבילות כי ההודעה על ביצוע העבירה נשלחה במועד הקבוע בחוק, וכי המסמך שהופק לכאורה מהמערכת המשטרתית אינו קביל, ומשכך לא מתקיימת חזקת המסירה הקבועה בחוק. משכך, טען, יש לבטל את כתב האישום מחמת התיישנות.
השופטת קלרה רג'יניאנו קיבלה את הערעור וציינה כי על פי לשון סעיף 35 לפקודת הראיות, הקובע מהי רשימה מוסדית, המשטרה המספקת שירות לציבור היא "מוסד", והמסמכים הנערכים על ידה במהלך פעילותה הרגילה, כמו הודעות ותשלומי קנס, שהם לכאורה "רשומה מוסדית". עם זאת, סעיף 36 לפקודה קובע כי רשומה לא תהיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בהליך משפטי אם היא נערכה על ידי רשות מרשויות החקירה או התביעה הפלילית והוגשה על ידה בהליך פלילי.
במקרה זה, הבהירה השופטת, הרשומה המוסדית נערכה על ידי התביעה המשטרתית והוגשה על ידה במסגרת ההליך הפלילי, ולכן אינה בבחינת רשומה מוסדית קבילה.
באשר לאישור הדואר הרשום נקבע כי אין ללמוד ממנו דבר לגבי דבר הדואר נושא הדיון, שכן אין במסמך זה פרט כלשהו שיכול ללמד על זהותו של המערער.
נוכח האמור, קבעה השופטת, מתייתר הצורך לדון בשאלה אם התגבשה חזקת המסירה, ויש למחוק את כתב האישום מחמת התיישנות.
