ביהמ"ש הבהיר כי הבנק הוא שגדע את העץ המצמיח את פירות הריבית, ולכן הוא אינו יכול לטעון לנזק שנגרם מקיצור תקופת ההלוואה. עוד נקבע כי כאשר מדובר בהליכי חדלות פירעון, ראוי לתת פירוש דווקני לחיוביו של החייב, באופן שיוכרו רק חיובים מפורשים, שכן כל הכרה בחיוב שאינו חד משמעי פוגעת בהכרח בנושים האחרים
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ערעור שהגיש בנק הפועלים על דחיית תביעת חוב שהגיש למנהליה המיוחדים של חברת קמור (בפירוק) בגין אי תשלום עמלת פירעון מוקדם. השופט חגי ברנר הבהיר כי בנק שהורה על פירעון מוקדם של הלוואה אינו זכאי לגבות עמלה בשל כך, וכי הנוהל שעליו התבסס הבנק בתביעתו עוסק אך ורק בפירעון מוקדם לבקשת הלקוח.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
חברת קמור נקלעה להליכי חדלות פירעון בשנת 2013. לאחר שהליכי הקפאת ההליכים לא צלחו ניתן צו פירוק לחברה והמנהלים הזמניים שמונו לה – עורכי הדין עדי פיגל וחגי אולמן – מונו למנהלים מיוחדים.
כחודשיים לפני כן, דרש בנק הפועלים את פירעון מלוא החוב כלפיו, שעמד באותה עת על 88 מיליון שקל, בנימוק שהחברה מצויה בהפרה מול הבנק ונוכח דרישות מצד נושיה האחרים. בתגובה הודיעה קמור כי היא עמדה בכל התחייבויותיה, אך אין לה התנגדות שהחוב ייפרע באמצעות מימוש הפיקדון המשועבד לבנק, שסכומו היה גבוה מיתרת החוב. עם זאת, החברה הודיעה לבנק כי אין כל עילה לחייב אותה בעמלת פירעון מוקדם כפי שדרש.
בנק הפועלים קיזז מתוך הפיקדון של החברה את יתרת החוב, ללא חיוב בעמלת פירעון מוקדם, תוך שהוא מצהיר כי הדבר נעשה לפנים משורת הדין ולצורך ניהול משא ומתן בעניין זה. המשא ומתן עם החברה לא הבשיל מעולם לכלל הסכם, והבנק הגיש תביעת חוב על סך של 10 מיליון שקל בגין עמלת פירעון מוקדם המגיעה לו לשיטתו. המנהלים המיוחדים דחו את תביעת החוב בשלמותה וטענו כי עמלת הפירעון עוסקת בפעולה שיוזם הלווה ולא הבנק.
בנק הפועלים ערער על החלטת המנהלים המיוחדים וטען כי זו לוקה בטעות משפטית קיצונית וחריגה, שיש לה השלכות רוחביות הרות גורל. זאת, שכן תכליתה של עמלת הפירעון המוקדם היא הגנה על הבנקים מפני נזקים כלכליים הכרוכים בפירעון מוקדם של הלוואות, בדמות אובדן תשואה המהווה חלק ממקור הכנסותיו של הבנק. ואין כל חשיבות לזהותו של יוזם הפירעון המוקדם.
השופט חגי ברנר דחה את הערעור וקבע כי הסכמי ההלוואה בין הצדדים אינם מגלים, ולו גם בדוחק, בסיס לחיוב בעמלת פירעון מוקדם במקרה שבו הבנק, להבדיל מהחברה, הוא שיוזם את הפירעון המוקדם. בנוף, גם נוהל מס' 454 של המפקח על הבנקים, שעליו הסתמך בנק הפועלים, לא קובע כי הבנק רשאי לגבות עמלת פירעון מוקדם כאשר הוא זה שיוזם את הפירעון אלא מתייחס אך ורק למקרה של פירעון מוקדם לפי בקשת הלקוח.
"גם הטענה לפיה עמלת הפירעון המוקדם נועדה לפצות את הבנק בגין הנזק הכלכלי שנגרם לו עקב הפסדי ריבית עתידית למשך כל תקופת ההלוואה אינה מועילה לבנק, שכן מי שגרם לנזק זה אינו אלא הבנק עצמו", כתב השופט בפסק הדין. "באותה מידה ממש יכול היה הבנק להימנע מצעד כזה, ואזי הוא היה זכאי לגבות מהחברה את הריבית הנצברת על ההלוואה לאורך תקופת ההלוואה, אלא שהבנק הוא שגדע את העץ המצמיח את פירות הריבית". השופט הוסיף כי טענתו של הבנק בדבר הפרת הסכמי ההלוואה על ידי החברה כעילה המצמיחה לו זכות לפיצויים בגין נזק כלכלי היא הרחבת חזית אסורה בשלב הערעור, שכן תביעת החוב הושתתה על נוהל 454 בלבד.
עוד הבהיר השופט כי כאשר מדובר בהליכי חדלות פירעון, ראוי לתת פירוש דווקני לחיוביו של החייב, באופן שיוכרו רק חיובים מפורשים. זאת, משום שכל הכרה בחיוב שאינו חד משמעי פוגעת בהכרח בנושים האחרים.
