בית המשפט המחוזי השית עונש הכולל 8 חודשי מאסר בפועל על עובד במוקד שהופעל ע"י משרד הבריאות ופטר אנשים מחובת בידוד תמורת שוחד. נקבע כי על דרך כלל, וביתר שאת בעתות חירום דוגמת מגיפה משתוללת, מצופה מעובד ציבור לשמש דוגמא ומופת לאזרח מן השורה לנהוג מתוך תחושת אחריות וערבות הדדית. שחיתות של עובד ציבור במתן פטור לפלוני מאותה חובת בידוד מקום בו אלמוני לא קיבל פטור שכזה אך משום שפלוני העביר לעובד הציבור שלמונים, בתקופת חירום, מובילה לא רק לפגיעה במנהל התקין ובתדמית רשויות הציבור ועובדיהן, אלא גם לחוסר אמון ברשויות הציבור ועובדיהן.
הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן האוחז בחמישה אישומים. בביצוע שתי עבירות של לקיחת שוחד ושלוש עבירות של 3 בקשת שוחד. במסגרת ההסדר לא הושגה הסכמה עונשית בין הצדדים וכל צד טען לעונש באופן חופשי.
מעובדות החלק הכללי של כתב האישום עולה כי מעשי הנאשם נעשו על רקע מחלת הקורונה שהיא מחלה מדבקת ועשויה אף לגרום למוות .משרד הבריאות חייב אנשים שבאו במגע עם חולה קורונה לשהות תקופה מסוימת בבידוד וזאת על מנת למנוע את התפשטות המחלה וזאת נוכח האפשרות שאנשים ששהו במחיצת חולה קורונה נדבקו אף הם במחלה ואם יבואו במגע אם אחרים עלולים הם להדביק גם אותם במחלה ובמקרים מסוימים אף להביא למותם. בהתאם לכך, משרד הבריאות מודיע למי שהיו במגע הדוק עם חולה קורונה )שהו במחיצתו במרחק של פחות מ-2 18 מטר למשך 15 דקות כי עליהם לשהות תקופה מסוימת בבידוד. משרד הבריאות אפשר למי שקיבל הודעה שכזו וסבר שאין צורן צורך בבידוד בעניינו לפנות למוקד ערעורים של משרד הבריאות ולערער על ההחלטה. עובדי המוקד רשאים לפטור את הפונה אליהם מחובת בידוד לאחר בדיקה של זהות הגורם שהורה לפונה לשהות בבידוד ולאחר שהשתכנעו שלא שהה במחיצת חולה קורונה באופן המחייב בידוד. הנאשם פטר מספר פונים מבלי שווידא עימו את העובדות האפידמיולוגיות הנדרשות וזאת תמורת שוחד.
ב"כ המאשימה טענה אין בפסיקה מקרים דומים של עבירת שוחד על רקע משבר הקורונה, ולכן נכון ללמוד ממקרים דומים של קבלת שוחד על-ידי בוחני רישוי שאפשרו העלאת רכבים לא תקינים לכביש, על הסיכון הנגזר מכך או על-ידי קציני משמר גבול שנתנו אישורי כניסה לישראל לתושבי הרשות הפלשתינאית שלא היו זכאים לכך לעניין נסיבות ביצוע העבירות הפנתה המאשימה לכך שהנאשם לא פעל על-פי ההנחיות ולא בדק האם הפונים היו זכאים לפטור מבידוד. כן הפנתה המאשימה לפוטנציאל הנזק והסיכון שנלווה למעשיו של הנאשם.
ב"כ הנאשם טען כי יש להבחין בין המקרים שנדונו בפסיקה שצרפה המאשימה למקרה דנן. הנאשם טען כי באותם מקרים אליהם הפנתה המאשימה דובר בעובדי ציבור בכירים שמעלו בתפקידם, בעוד שבעניינו מדובר בנאשם שהיה עובד חברת "בזק" שנתן שירותי מוקד למשרד הבריאות, שעבר הכשרה טכנית בלבד, של יום אחד, והספיק לעבוד במקום חודש אחד בלבד. ב"כ הנאשם הוסיף, כי מדובר בנאשם צעיר שלא הבין את המשמעות של האחריות שנלווית לתפקיד שקיבל.
כב' השופט י' ליבדרו פסק כי כעמדת הצדדים הוא סבור כי כלל האישומים והעבירות שעבר הנאשם קשורים ל"אירוע" פלילי אחד וכנגזר מכך יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד. מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין חודשי מאסר ל-24 חודשי מאסר. בקביעת המתחם התחשב בערכים המוגנים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובענישה הנוהגת.
בהמשך לאמור נקבע כי הנאשם פגע בערכים המוגנים של שמירה על אמון הציבור ברשות הציבורית, התדמית של עובדי השירות הציבורי, ההגינות השלטונית, המנהל התקין, השוויון והיציבות החברתי. לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות יש לתת משקל לפגיעה שנגרמה לאמון הציבור ברשויות הציבור ובעובדיה, בתדמית השירות הציבורי, במנהל התקין, בשוויון וביציבות החברתית; לתכנון שקדם לביצוע העבירות, למשל מעבר לשימוש בשיחות בטלפון הנייד שלו, הפנייה לחשבון בנק של בן דודו (לתחכום) למשל עת ביקש מאחת הפונות להפקיד כסף באצטלה של תרומה לילדים בנגב כאמור באישום הרביעי; לדבקות בתכנית העבריינית למשל עת השתמש בטון תוקפני בדרישת הכסף באישום הראשון או בשיחות חוזרות ונשנות לקבלת הכסף. עוד ניתן משקל גם לפוטנציאל הסיכון שנגרם לציבור כתוצאה ממעשיו של הנאשם, למודעות הנאשם לסיכון זה ולכך שעבר העבירות חרף מודעתו לסיכון זה. לנאשם ניתנה סמכות ואחריות לפטור אנשים מחובת בידוד שהוטלה עליהם. חובת הבידוד נועדה למנוע את התפשטות מחלת הקורונה.
יתר על כן נקבע כי על דרך כלל, וביתר שאת בעתות חירום דוגמת מגיפה משתוללת, מצופה מעובד ציבור לשמש דוגמא ומופת לאזרח מן השורה לנהוג מתוך תחושת אחריות וערבות הדדית. שחיתות של עובד ציבור במתן פטור לפלוני מאותה חובת בידוד מקום בו אלמוני לא קיבל פטור שכזה אך משום שפלוני העביר לעובד הציבור שלמונים, בתקופת חירום, מובילה לא רק לפגיעה במנהל התקין ובתדמית רשויות הציבור ועובדיהן, אלא גם לחוסר אמון ברשויות הציבור ועובדיהן ובהמשך לפגיעה במאמץ החברתי המשותף להילחם במגפה, שכן להבא, עת יידרש אלמוני לשוב ולהיכנס לבידוד, ישאל עצמו האם "כדאי" לו לעשות כן משיסבור שחברו פלוני הופטר מבידוד שלא כדין.
בית המשפט המחוזי בב"ש הוסיף ופסק כי אין לחרוג ממתחם העונש ההולם. במסגרת קביעת העונש נלקחה בחשבון הודאת הנאשם ולחיסכון בזמן שיפוטי, העובדה כי הנאשם נעדר עבר פלילי, נסיבותיו המשפחתיות והאישיות המורכבות, להתנהלותו הנורמטיבית עד לביצוע העבירות, לטיפול בו החל ולהתרשמות שירות המבחן.
לסיכום, על הנאשם נגזר עונש הכולל 8 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ₪.
