חקלאי מהעוטף שהגיש תביעה למס רכוש באיחור של כ-4 שנים, אינו זכאי לפיצוי מהמדינה בגין נזק נטען לחממות בשל בומים על קוליים ממטוסי צה"ל. קביעת המועדים בחוק מס רכוש נועדה לאפשר את בדיקת הזכאות בזמן אמת, סמוך למועד קרות הנזק, למנוע שימוש לרעה בכספי ציבור, ולהבטיח כי פיצוי יינתן לזכאים בלבד
עסקינן בערעורו של מנהל מס רכוש וקרן פיצויים על החלטת ועדת ערר לעניין מס רכוש וקרן פיצויים (נזק מלחמה ונזק עקיף) מחוז דרום. בהחלטה קיבלה וועדת הערר את עררו של המשיב על החלטת המנהל לדחות תביעה שהגיש על פי חוק מס רכוש וקרן פיצויים. המשיב הינו בעל משק חקלאי במושב יתד שבעוטף עזה, העוסק בגידול פרחים וירקות מזה כ- 36 שנים. תמצית טענתו הייתה כי במהלך אוקטובר 2005 נגרם נזק לחממות זכוכית, בעקבות "בומים" על קוליים ממטוסי חיל האוויר מעל שמי עזה. את התביעה למנהל הגיש המשיב, למעלה מארבע שנים לאחר קרות הנזק הנטען. בהחלטת המנהל לדחות את התביעה נאמר: "בהתאם לסעיף 35א' לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, היה עליך להגיש הודעה על נזק תוך שבועיים מיום קרות הנזק ותביעה לפיצויים תוך 3 חודשים מיום קרות הנזק.". עוד צוין שאין מדובר בנזק מלחמה לפי החוק. וועדת הערר קיבלה את הערר תוך שציינה כי מדובר בנסיבות מיוחדות וחריגות של המקרה, וכי אין לראות בכך תקדים למקרים אחרים וממילא אין חשש להשלכות רוחב או טענות לאפליה לרעה מול תובעים אחרים. עוד צוין כי העורר אכן התרשל בהתנהלותו אך הדברים נעשו בתום לב. וועדת הערר הורתה על החזרת התיק להכרעת מנהל קרן הפיצויים, בעניין הקשר הסיבתי שבין פעולות חיל האוויר לבין הנזק הנטען, וכן לעניין היקף הנזק, בנוסף המליצה לצדדים להגיע לעמק השווה, על מנת לייתר את הצורך בהליכים נוספים. המנהל לא השלים עם החלטת זו, ומכאן הערעור.
לעמדת מנהל קרן הפיצויים, תכליתו של חוק קרן הפיצויים היא מתן פיצוי מהיר בגין נזקי פעולות מלחמה, ואולם לצד תכלית זאת שוקל ההסדר החוקי גם שיקולים כלכליים ותקציביים, ומבקש לקדם וודאות כלכלית עבור הניזוקים ועבור תקציב המדינה. המשיב איחר בהגשת תביעת נזק המלחמה איחור רב, כך גם בהגשת הערר לוועדה. יהיה זה כמעט בלתי אפשרי לבחון בחלוף כ- 19 שנים את הקשר הסיבתי שבין פעולות חיל האוויר לבין הנזק הנטען, כמו גם את היקפו.
המשיב מצידו טען כי בזמנים הרלוונטיים לאירוע, לא היה נוהל מסודר של מתן הודעה, וכי הנוהל נקבע רק בעקבות אירועי מבצע "עופרת יצוקה", בדצמבר 2008 -ינואר 2009. בזמנים הרלוונטיים היה מקובל שהצבא מטפל בכך, ועל כן פנה לקצין ההגמ"ר, בתחילה בעל-פה, ואח"כ בכתב, ולפיכך יש לראות את הפניה לקצין ההגמ"ר כהגשת התביעה.
כב' השופטת י' ייטב פסקה כי יש לקבל את הערעור. תכליתו של מנגנון הפיצוי המוסדר בחוק קרן הפיצויים ועל פיו היא תכלית ביטוחית- סוציאלית. בפרשת נירים (רע"א 5902/12), נאמר: "ביסודו של חוק פיצויים... עומד הרעיון שנזקים שנגרמו לרכושו של פלוני עקב פעולות מלחמה או פעולות איבה אינם דומים באופיים לנזקים השונים שעלולים להיגרם לרכושו במהלך חיי היום יום ושמפניהם עליו לבטח את עצמו באופן עצמאי. התפיסה הינה שנזקי מלחמה לא צריכים ליפול על כתפיו של הניזוק הספציפי לבדו, אלא "להתפזר" וליפול על כתפי הציבור כולו. ביסודו של החוק עומד, כאמור, רעיון סוציאלי של ביטוח או ערבות סטטוטוריים של המדינה לנזקים שייגרמו לנכסים עקב פעולות מלחמה או פעולות איבה". לצד תכליתו הביטוחית- סוציאלית, והשאיפה להשיב את המצב לקדמותו בהקדם האפשרי, ובכך להקטין את הנזקים שנגרמו לניזוקים, שוקל חוק קרן הפיצויים שיקולים נוספים, ביניהם שיקולים כלכליים ותקציביים, ומבקש להבטיח וודאות כלכלית במישור הפרטי והציבורי כאחד. לשם כך נערך איזון בין האינטרסים השונים, באמצעות קביעת מועדים קצובים להגשת הודעה בדבר הנזק, ובדבר הגשת תביעה, וכן באמצעות הדרישה להוכחת קיומה של 'פעילות מלחמתית', הוכחת הנזק, והוכחת קיומו של קשר סיבתי בין הפעילות לבין הנזק הנטען. עם זאת, האחריות המוטלת על המדינה בגדרו של חוק קרן הפיצויים אינה אחריות מוחלטת, ועל מנת לשמור על תכליותיו ועל המסגרת התקציבית של חוק קרן הפיצויים, יש להישמר מפרשנות מרחיבה שתפגע בסופו של יום בתכלית הסוציאלית.
בהמשך לאמור, נקבע כי בחוק קרן הפיצויים ובתקנות הפיצויים נקבעו הוראות ברורות באשר למתן הודעה על קרות הנזק, הגשת תביעת נזק, הגשת ערר לוועדת הערר והגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. אף שתקנה 5 בתקנות הפיצויים קובעת תקופה בת חודש בלבד להגשת תביעת הפיצויים, נוכח ההוראה הקבועה בחקיקה ראשית, בסעיף 36א(ב) בחוק קרן הפיצויים, התקופה להגשת תביעת הפיצויים היא בת שלושה חודשים מיום קרות הנזק. החוק והתקנות קבעו מסגרת תחומה בזמן להגשת התביעה לפיצויים. מנגנון זה, של מתן הודעה בדבר הנזק, סמוך למועד קרות הנזק, כמו גם הגשת התביעה במועדים קצובים, הסמוכים למועד קרות הנזק, נועדו לא רק להבטיח טיפול מהיר ויעיל, לשם השבה מהירה של המצב לקדמותו, אלא גם לאפשר למנהל קרן הפיצויים לבדוק ביסודיות את היקף הנזק הנטען ואת הקשר הסיבתי בין אירועי המלחמה לבין הנזק, ובכך להבטיח את תשלום הפיצוי לזכאים לכך, ולמנוע שימוש לרעה. קביעת המועדים נועדה לאפשר את בדיקת הזכאות בזמן אמת, על מנת להבטיח כי כספי הציבור יינתנו בנסיבות הזכאות שהוגדרו בחוק. לא מדובר בדרישה דיונית פורמלית בלבד, אלא בדרישה מהותית, שנועדה להגשים את תכליות חוק קרן הפיצויים. חריגה ממסגרת המועדים, במיוחד כאשר היא ממושכת מאוד, אינה מאפשרת את בדיקת הזכאות. הגשת תביעה באיחור בן מספר שנים, מבלי להגיש כל בקשה למתן ארכה, פוגעת באיזון שנקבע בחוק קרן הפיצויים בין האינטרסים השונים.
מהלכה למעשה, נקבע כי בעניין דנן, בולטת החריגה המשמעותית והבוטה מהמועדים שנקבעו בחוק ועל פיו, בראש ובראשונה באיחור הניכר בהגשת תביעת נזק המלחמה, אך גם באיחור הרב בהגשת הערר. הטעמים שניתנו לאיחור בהגשת תביעת נזק המלחמה, שאותם ציינה וועדת הערר בהחלטתה, אינם מצדיקים גם איחור קל יותר, בן מספר חודשים, בוודאי שלא איחור ממושך בן מספר שנים. לא ברור מדוע התעלמה מהאיחור הממושך בפנייתו של המשיב למשרד הביטחון, מבלי שהתבקשה הארכת מועד. בנוסף, קבעה וועדת הערר כי לאחר מתן החלטתו של המנהל אירעו 'ההתפתחויות' אשר הצדיקו את קבלת הערר, ובהן עמדתה הלא עקבית של המדינה. בית המשפט הבהיר כי לא נמצא שעמדתה של המדינה הייתה לא עקבית או לא ברורה, או שהיו התפתחויות מאוחרות כלשהן, אשר היה בהן להטות את הכף ולהצדיק את ביטול החלטת המנהל, חרף החריגה הממושכת מהמועדים שבחוק. מדובר באיחור נכבד, החורג חריגה ניכרת מהמועדים שנקבעו בחקיקה הראשית, ותכליתם היא לאפשר את בדיקת הזכאות לפיצוי בזמן אמת, סמוך ככל האפשר לאירוע, לשם הבטחת מתן הפיצוי לזכאים לכך בלבד. יש להמעיט במתן הקלות 'לפנים משורת הדין' ולדבוק בשורת הדין, כדי להבטיח שוויון ולהימנע מאפליה פסולה.
יתרה מזו, נקבע כי האיחור הרב בהגשת תביעת נזק המלחמה הוא מהותי, שכן איחור זה מנע ממנהל קרן הפיצויים לבחון בזמן אמת האם אכן מדובר בפעילות מלחמתית, וביתר שאת, מהו הנזק שאירע בפועל, והאם נזק זה קשור בקשר סיבתי לפעילות המלחמתית הנטענת, היינו, ל'בומים' העל קוליים. מדובר בחריגה בוטה מהמועד שנקבע בחקיקה ראשית, להגשת תביעת נזק המלחמה, במיוחד בשעה שאיחור זה לא אפשר את בדיקת התביעה, אשר הוגשה מלכתחילה באופן לקוי וחסר. גם על תושבי העוטף מוטל להוכיח את תביעותיהם, ולעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו על ידי המחוקק, ואשר מטרתם לאפשר יישום נאות של ההסדר הביטוחי, לרבות בדיקת הזכאות בזמן אמת. מדובר בכספי ציבור, והמנהל אינו רשאי לחלקם, מבלי שהוכחה לו הזכאות. מדובר במקרה קיצוני, של איחור בן כארבע שנים בהגשת תביעת נזקי המלחמה, מבלי שנמצאה לכך כל הצדקה. חריגה זו מהמועדים לא אפשרה כאמור למנהל קרן הפיצויים לבחון את הזכאות, במיוחד בנסיבות שבהן הוגשה תביעת נזק מלחמה סתמית, שלא צורף לה כפי הנראה תיעוד של הנזק מזמן אמת, אף לא חוות דעת של שמאי. לא בכדי טען המנהל כי התביעה שהוגשה לו כלל לא הוכחה. קבלת תביעת הנזק תוך התעלמות מהחריגה הבוטה ממסגרת הזמנים להגשת התביעה, מאיינת לחלוטין את דרישת המועדים שנקבעו בחוק קרן הפיצויים ומסכלת את תכליתם, והיא מהווה תקדים מסוכן. מעבר להעדר אפשרות לבחון את הזכאות במצבים אלו, קיים סיכון לשימוש לרעה ולהסטת כספי הסיוע הסוציאלי למי שאינם עומדים בדרישות הזכאות.
לסיכום, הערעור מתקבל, החלטת וועדת הערר מבוטלת.
המערער יוצג ע"י: עו"ד אביטל סבו- נבט; המשיב יוצג ע"י: עו"ד רפאל קויתי
