אישה חויבה להשיב לבן זוגה לשעבר סכום של כ- 3 מש"ח בשל יהלומים ש"העלימה" מביתם עת שהה בבית אימו בשל צו הרחקה. נקבע שהאיש, מנהל קזינו בעברו, הבריח את היהלומים לארץ על גופו, ולא הציג ראיה נסיבתית אחת לקיומם. עם זאת האישה הודתה שידעה על היהלומים ואף הסכימה לבדיקת פוליגרף, בה כשלה
הצדדים הכירו כשהתובע היה גרוש ואב לילדים, וניהלו קשר זוגי, ללא נישואין במשך כ-18 שנים, עד לפירודם בשנת 2020. בשנת 2019, על רקע התערערות היחסים, חתמו השניים על הסכם ממון, במסגרתו הוסכם על הפרדה רכושית מוחלטת, למעט ביחס לנכסים שנחשבים כרכוש משותף, ולצדו הסדר פיצוי לאישה. בהמשך ניתן צו הרחקה למשך 3 חודשים האוסר על יצירת קשר בין הצדדים והתובע עבר להתגורר בבית אמו. התובע טוען שבמהלך תקופת ההרחקה לקחה ממנו האישה יהלומים בשווי של 3,200,000 ₪ ומכרה אותם.
כב' השופטת ס' אופק פסקה כי יש לקבל את התביעה, על אף שהתובע לא הציג ראיה ישירה לכך שרכש יהלומים, והתנהלותו ראויה לגנאי. כשמדובר באבנים יקרות מצופה היה כי התובע יחזיק בתיעוד של אבנים אלו, אולם אין בידיו ראיה נסיבתית ממנה ניתן להסיק על קיומם של היהלומים. התובע שאינו יהלומן, העיד שהכניס לארץ את היהלום בנשיאה על גופו, הוא לא מסר הצהרה במכס, והחזיק את היהלום בכספת בבנק ע"ש צד שלישי. נגד התובע התנהלו הליכים משפטיים והליכי הוצל"פ, ובשל היותו מוגבל בבנקים, פעל להסתרת רכוש. על יסוד הסכמת הצדדים - שהיו מיוצגים לכל אורך הדרך - ניתנה החלטה כי יפנו לביצוע בדיקת פוליגרף בעניין מקום הימצא היהלומים, תוך שהאישה טענה שהיא לא לקחה דבר, והבעל הוא זה שלקח את כל היהלומים. כלומר, האישה הכירה בקיומם של היהלומים, והמחלוקת היא רק בעניין מה עלה בגורלם. הכחשתה כעת היא בלתי אמינה.
זאת ועוד, נקבע כי המסקנה היחידה המסתברת הינה שהתובע רכש יהלומים, והאישה הייתה מודעת לקיומם טרם פרוץ הסכסוך. סביר להניח שידעה שמדובר ביהלומים יקרי ערך, גם אם לא ידעה את שווים במדויק. אכן הימנעות מהבאת ראיה או עד רלוונטים, יוצרת חזקה כנגד גרסת בעל הדין, אלא שאין היתכנות להציג מסמכי בנק משנות ה90', בייחוד כשחלפו עשרות שנים מאז נעשו התשלומים לטובת הרכישה. יתרה מכך, התובע עסק בפעילות לא חוקית וניהל בתי קזינו במהלך השנים 1993 - 2000, כך שאין אפשרות להוכיח את נתיב הכספים שקיבל ושילם במזומן. העלאת הטענה על השתק שיפוטי נוכח התנהלותו של התובע כלפי רשויות ציבוריות אחרות - מכס, ומס הכנסה, נגועה בחוסר תום לב יסודי מצד האישה והיא מנועה ומושתקת מלטעון להשתק שיפוטי. האישה העידה כי ידעה שהתובע מחביא שקית בבית והיא אף שינתה את מיקומה לבקשתו, אך נמנעה מלבחון את תכולתה.
נוכח האמור, נקבע כי המסקנה היא שהאישה נטלה את היהלומים מהבית. יש לתת אמון בממצאי בדיקת הפוליגרף ממנה עולה כי האישה דוברת שקר ואילו התובע דובר אמת. האישה לא הצביעה על ליקוי באופן שנערכה הבדיקה, אך לא השלימה עם ממצאי הבדיקה, והגישה חוות דעת פרטית, מבלי שקיבלה את אישורו של בית המשפט. היא כשלה מלהוכיח שהתובע מצא לו פתרון כדי לחמוק מפסק הדין ומביצועו - תשלום 500,000 אירו, בדרך של "תפירת" תיק של גניבת יהלומים, וכשלה מלהניח גרסה חלופית להיעלמות הרכוש הנטען. התנהלותו הפיננסית של התובע כאשר בחר שלא להשתמש ביהלומים לסילוק חובו, אינה יוצאת דופן כשעסקינן בתובע שעיסוקו בהימורים. הערכת שווי היהלומים, כפי הערכת התובע את סכום התביעה, בנסיבות העניין הינה הערכה סבירה, וגרסתו של התובע קיבלה חיזוק ותמיכה בעדויות העדים מטעמו וכן המומחה. לעומת זאת, עדותה של האישה נותרה כעדות יחיד. התביעה מתקבלת, האישה תשלם לתובע סך 3,200,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 35,000 ₪.
לסיכום, התביעה מתקבלת.
התובע יוצג ע"י: עו"ד א. הראל; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד א. לייבוביץ
